הדרקון האדום

הקיבה של הארי התהפכה והתכווצה במהירות מטורפת. "מה?" הוא צעק,מתעלם מהסביבה ומהסצנה."על מה אתה מדבר?מתי זה קרה?איך?" שאלות אלו נורו מפיו עוד לפני שהספיק עוד לחשוב עליהן.כל יושבי החדר הוכו בתדהמה ודאדלי נהיה לבן כמו סיד. "אני רוצה שתספר לי הכול מהתחלה ואל תחסיר שום פרט".פקד הארי והושיב אותו חזרה על הכורסא,מוזג לו כוס וויסקי.דאדלי רוקן את הכוס בלגימה נשם עמוקות כמה פעמים והתחיל:"הכול התחיל בערך חודש אחרי שעזבנו את הבית.עדיין היה בי את ההלם הזה מהעובדה שעזבת. ברגע שחלחלה במוחי העובדה שהאדם שהציל אותי מהסוהרסנים האלה הולך ולא חוזר הפחד החל לכרסם בי.בשלב מסוים התגברתי על זה והתחלתי להתרכז לגמרי בקריירת האגרוף שלי שדווקא הלכה לא רע,אבל בלילות עדיין היו לי סיוטים.יום אחד כשהסתובבתי בשכונה ראיתי מישהו לבוש בבגדים שלכם וניגשתי אליו.משום מה הוא לא נרתע ממני והתחלנו לדבר ועם הזמן נעשינו ידידים.מובן שהייתי חייב להסתיר את קיום הקשר הזה מהוריי כי אתה יודע איך הם הו מגיבים אם ידעו." דאדלי נאנח כמה פעמים והמשיך "באחת השיחות שלנו הוא הזכיר את שמך וכששמע ממני שאני קרוב משפחה שלך לא ידעה נפשו מרוב אושר." בנקודה זו הוא נעצר ופנה להארי:"מעולם לא סיפרתי לו על טיב הקשר בינינו מסיבה אחת בלבד-התביישתי בעצמי.ככל ששמעתי ממנו יותר עלייך ככה גברה עליי הבושה.אין לך מושג עד כמה אני מתחרט על היחס הרע שנתתי לך עכשיו שאני יודע על תרומתך הענקית ואני רוצה להתנצל בפניך על כל פעם שפגעתי בך". המום מהפנייה הנרגשת הארי נשאר קר רוח וענה בשקט "התנצלותך מתקבלת,אנא ממך המשך את הסיפור". דאדלי הנהן לאות תודה והמשיך " ביקשתי ממנו לקנות בשבילי עותק נוסף של "הנביא היומי" וככה הייתי מעודכן במתרחש אצלכם.כשקראתי את העיתונים על הקרב הסופי השתגעתי מרוב מחשבות על מה עבר עלייך שם.לא ישנתי לילות שלמים בגלל זה.כעבור חצי שנה התחלתי לחזור לעצמי ולחיים הנורמאליים שלי,המשכתי להתאגרף ואפילו הפכתי לאלוף בריטניה במשקל כבד.החיים שלי לא היו יכולים להיות יותר טובים.עד לאותו יום לפני שבועיים."בנקודה זו פניו של דאדלי נהפכו ללבנות והוא נראה כאילו הוא עומד להקיא.הארי הסתכל עליו ואמר:"אם אתה לא חש בטוב אפשר להמשיך אחר כך".אבל דאדלי ניגב את הזיעה והדמעות מפניו,נעצר לרגע,נשם כמה נשימות עמוקות והמשיך "פרט חשוב שלא סיפרתי לך הארי הוא שאבא ואמא חזרו לפני כמה שנים לבית הישן שלנו בדרך פריווט ואילו אני נשארתי בדירת המסתור שלנו.לפני שבועיים ביום שני בערב הלכתי כרגיל לבקר את אבא ואמא.כשהגעתי לחצר הבית הרגשתי שמשהו לא בסדר.פתחתי את הדלת ונכנסתי לסלון ואז ראיתי אותם." דאדלי החל לרעוד בשלב זה כאילו אחזה אותו עווית משונה אבל הוא המשיך בשארית כוחו" הם שכבו על הרצפה מתים.בהתחלה חשבתי שהם הורעלו או משהו כזה אבל אז ראיתי ששום דבר לא פגום אצלם חוץ מהבעת פחד שהייתה על הפנים שלהם.הזזתי אותם ואז ראיתי גליל קלף עם השם שלך הארי." והוא הושיט לו גליל קלף עליו כתוב שמו בדיו אדומה ועל החותמת הייתה דמותו של נחש קוברה.הארי פתח וקרא" שני אלה היו רק ההתחלה הארי פוטר וזה ילך ויתקרב אלייך ואתה לא תוכל לעצור את זה.יחי מלך הנחשים הקוברה השחור!". "טוב אין לנו טעם לבזבז זמן מיותר,שיימוס קח את בן דודי לדירתו וצייד אותה בכל ההגנות שיש לנו וגם הצב שני הילאים בסביבת הבית 24 שעות.אני לא רוצה שאיש יתקרב אליו ואל משפחתו בשבוע הקרוב רק באישור שלו." שיימוס עזר לדאדלי לקום והוביל אותו לכיוון היציאה.דאדלי פתח את פיו "הארי אני..." אך הוא קטע אותו "אין צורך דאדלי,אנחנו משפחה".

הפרק הקודם		הפרק הבא