המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה- סיריוס

סיריוס רבץ בין העלים והשיחים שליד דרך פריווט. הוא היה משועמם מעט. לא פלא, בהתחשב בעובדה שהיה צריך לרבוץ רוב שעות היום בצורת כלב.

אבל אז סיריוס שמע רעש גלגלי מזוודה נחבטים על קצות המדרכה הרטובה מגשם. היה קר. סיריוס התכרבל בתוך פרוות הכלב העבה שלו. אבל מי לעזאזל מסתובב בחוץ בקור הזה?

סיריוס החליט להציץ. נמאס לו לרבוץ. הוא קם על ארבע רגליו, התנער, ויצא בזהירות ממעטה השיחים. הוא לא רצה שמישהו יראה אותו. לא שמישהו, בעיקר לא מוגל, יוכל לזהות אותו בצורת הכלב, אבל הוא היה כלב גדול ומפחיד, ולא רצה להבהיל אף אחד. הוא עוד זכר את הפחד מהסוהרסנים באזקבאן, את התחושה שלעולם לא יהיה שמח יותר... הוא לא רצה לעשות את זה או משהו דומה לזה למישהו אחר. סיריוס יצא עם חצי גופו. עדיין היו מעט עלים שהסתירו אותו. רעש גלגלי המזוודה נפסק. סיריוס, עם ראיית - הלילה - הכלבית שלו, ראה נער צעיר, בעל שיער שחור פרוע דומה מאוד לשל ג'יימס, חברו המת. שהוא לעולם לא היה מסגיר. או, פיטר! הבוגד המלוכלך הזה!

סיריוס ראה בקושי גם את קצות המשקפיים. ואז השערתו התאמתה.

הוא היה קרוב לדרך פריווט, שם הארי גר.

לנער היה שיער שחור פרוע, ומשקפיים.

אבל אם השערתו נכונה, הנער לא היה סתם נער,

הוא היה הבן של ג'יימס פוטר.

הוא היה הארי פוטר.

בשביל סיריוס, הארי לא היה ׳הילד שנשאר בחיים׳. הוא היה בן סנדקות. 

סיריוס התאפק לא לנבוח. הוא לא רצה שהארי יראה או ישמע אותו. אבל כנראה שהוא זז קצת והשמיע רחש דק, כי הארי סובב את ראשו ולרגע עיניהם נפגשו.

סיריוס הסב את מבטו במהירות.

הארי כנראה נבהל ממראה הכלב, כפי שסיריוס חשש, כי הוא הניף את שרביטו, כנראה בכוונה להדליק אור. אבל אז הגיח, כמו משום מקום, אוטונוס הלילה.

בכניסה לאוטונוס הופיע איש, כנראה הכרטיסן, ועזר להארי להעלות את המזוודה לאוטונוס. סיריוס לא רצה שהארי ילך. סיריוס רצה להיות קרוב להארי, וסוף סוף למלא את הבטתו לג'יימס. סיריוס נשבע לג'יימס שאם לג'יימס וללילי יקרה משהו, הוא ישמור על הארי.

אבל אז האוטונוס פתח בנסיעה מהירה, וסירוס נשאר מאחור, חסר תקווה.