חוקים

רמוס וסיריוס חלקו מיטה כבר בשנתם החמישית. הם לא דיברו על זה אף פעם, זה פשוט קרה. ג`יימס ופיטר למדו לא לשאול שאלות או לתהות אחרי שבוע. רמוס וסיריוס לא ענו להם ממילא. היה ברור שהם לא סתם חברים. כולם ידעו את זה, למרות שרמוס וסיריוס אף פעם לא הוכרזו כזוג. הם גם לא דיברו על זה. שתיקה הייתה החוק הבלתי כתוב הראשון. 

סדר היום שלהם התנהל כמו שהתנהל במשך חמש שנים. הקונדסאים מתחו את סלית`רין, עשו בלגן, רבו עם סנייפ, עקבו אחרי לילי בשביל ג`יימס, בילו שעות בספריה או בחדר המועדון, רכונים על ספרים, בשביל רמוס. סדר היום הרגיל שלהם נמשך, ורמוס וסיריוס התנהגו כרגיל, כאילו שום דבר לא השתנה בניהם. ג`יימס ופיטר לא הזכירו את זה במשך היום, או בכלל. גם על זה הם לא דיברו עם רמוס וסיריוס. סדר היום נמשך כרגיל אבל הכל השתנה כשהגיע הערב.

ג`יימס ופיטר היו נשארים בחדר המועדון כשרמוס היה עולה להתקלח. החדר הריק נתן לו זמן לחשוב על דברים שלא יכול היה לחשוב עליהם בלילה, עם סיריוס לצידו. כשהיה יוצא מהמקלחת, היה לובש מכנסי פיג`מה ונכנס למיטה, סוגר את הכילות. סיריוס היה נכנס אז לחדר, מבלי להעיף מבט לעבר המיטה, ונכנס למקלחת, יוצא ממנה בפיג`מה. הוא היה הולך לאורך החדר, עובר את מיטתו שלו, ונכנס למיטתו של רמוס. הוא היה סוגר את הכילות סביבם, כל לילה, עד שהחושך עטף אותם בשלמות. בלי מילים. חושך היה החוק הבלתי כתוב השני.

היו לילות שרמוס כבר היה נרדם בהם. המיטה הייתה רחבה מספיק על מנת ששני הנערים ישכבו בה על גבם בלי להחליק ממנה החוצה. בלילות מסוימים, סיריוס היה נרדם מיד, אבל היו לילות שבהם לא יכול היה להירדם. בלילות כאלה, סיריוס היה מביט ברמוס מעט זמן, בחזהו העולה ויורד עם כל נשימה. בשיער שלו, חום זהוב שבהק בברק כסוף בלילה, נח ברכות על המצח שלו שהפך חלק ורגוע, והבעתו הייתה שלווה. סיריוס אהב להביט ברמוס בזמן שישן. הפנים של הנער הקטן יותר הכילו כל כך הרבה רגשות ודאגות במשך היום, וסיריוס אהב לראות אותם נשטפים מממנו בלילה. הוא היה נשכב בחזרה על גבו, עוצם את עיניו, ונרדם. אלה היו לילות ששניהם אהבו.

היו לילות שבהם סיריוס היה נכנס למיטה ועוטף את רמוס  בזרועותיו. גבו של רמוס היה צמוד לבטנו, וראשו היה קבור ברעמה של זהב, כסוף לאור הירח. הוא נשם את רמוס פנימה, והחזיק אותו קרוב. רמוס לא התנגד, ונשען על סיריוס כמו מודה על ההגנה, על השריון מפני העולם, מפני אור הירח שהסתנן מבעד לחלון. אלה היו הלילות שסיריוס אהב במיוחד.

היו לילות שבהם רמוס היה מחכה עד שסיריוס יסיים להתקלח ויכנס למיטה, ואז היה נשכב על צידו וסיריוס היה נצמד אליו, מפנה אליו את גבו. ידו האחת של רמוס הייתה אז מונחת תחת צווארו של סיריוס והשניה הייתה מונחת על ביטנו החשופה. סיריוס תמיד ישן ללא חולצה. השיער של סיריוס, ארוך וחלק דגדג את רמוס, וגופו הארוך של סיריוס נצמד לשלו בשלמות, כמו שתי פיסות של פאזל. רמוס היה מסובב קווצת שיער סביב אצבעו, ומחייך, עוצם את עיניו. אלה היו הלילות שרמוס אהב במיוחד.

היו לילות, שהצורך למגע היה גדול מידי. סיריוס היה נכנס למיטה ומהדק את הכילות. הוא היה מסתובב כך שהוא ורמוס שכבו פנים אל פנים, ומבלי להביט בעיניו, זה היה החוק הבלתי כתוב השלישי, היה רוכן קדימה ומנשק אותו. זו הייתה נשיקה קצרה, מרפרפת. כשרמוס חייך, שפתיו צמודות לשל סיריוס, הנער שחור השיער ידע שהכל בסדר. הוא היה מנשק אותו שוב, מצמיד אותו אליו, וידיו היו מתחילות לשוטט, מקלפות את החולצה מעל רמוס ולאחר מכן עושות את דרכן לשוליים של מכנסי הפיג`מה שלו, שנחו על מותניים צרים. ידיו של רמוס כבר הספיקו להסתבך בשיערו של סיריוס, מושכות אותו אליו. אלה היו הלילות ששניהם לא יכלו בלעדיהם.

באותם לילות, המילה היחידה שהייתה נאמרת הייתה קסם ההשתקה שהוטל על הכילות. סיריוס היה מנשק את דרכו במורד חזהו של רמוס, ברכיו משני צידי גופו של הנער השני. רמוס מטיל את הלחש, נושם בכבדות ומקשית את גבו כנגד המשקל המוכר שעל גופו. לילה אחד, סיריוס הרים את ראשו מצווארו של רמוס, והביט בעיניו, מפר שניים מהחוקים כשלחש "אתה כל כך יפה." 

רמוס ניסה לחייך, אבל לא הצליח. צמרמורת עמוקה עברה בו, והוא נשך את שפתו התחתונה. הוא פתח את פיו לומר משהו, אבל סיריוס נענע בראשו. הוא משך את רמוס קרוב אליו, ורמוס נצמד אל הגוף הארוך בחוזקה, סיריוס מלטף את שיערו. רמוס עצם את עיניו. המילים של סיריוס, ארבע מילים בעלות כל כך הרבה משמעות. מילים שמעולם לא נאמרו בניהם. רמוס הרגיש את עצמו מוצף. ארבע מילים היו המון אחרי כל כך הרבה שתיקות. הוא פתח את פיו, מבין לבסוף, אך סיריוס הניח יד על שפתיו, משתיק אותו. רמוס כמעט ואמר לו שהוא אוהב אותו, אבל הוא נרדם בדממה.

הם לא יכלו בלי הקרבה הזו, אבל כשקיץ עבר, ולאחריו עוד אחד, שנתם השביעית הגיעה. הלילה האחרון בהוגוורטס. הלילה האחרון ביחד. רמוס וסיריוס עדיין צייתו לחוקים, אבל הפעם משהו היה שונה. השעה הייתה מוקדמת כשסיריוס נכנס להתקלח. אור צהבהב שהפך לכתום האיר בחוץ, ורמוס היה מבולבל. ג`יימס ופיטר יצאו מהחדר בדממה, בדיוק כשסיריוס יצא מהמקלחת. רמוס, בטבעיות, נכנס להתקלח אחריו וכשיצא, הנער השחרחרכבר היה במיטה, הכילות פתוחות לרווחה. רמוס נכנס למיטה גם הוא, ונשימתו כמעט עצרהכשסיריוס משך אותו עליו.

רמוס אף פעם לא היה מעל. סיריוס תמיד נהג לקחת פיקוד, להיות האקטיבי, ורמוס קיבל את העובדה הזאת בדממה. ועכשיו... רמוס היה מבולבל לרגע, קפא. סיריוס הגיב מהר, ומשך אותו קדימה. רמוס השתחרר מעט, וכשעיניו עצומות ונמנעות מלהביט בשל סיריוס, נישק את הנער השני. זאת הייתה הרגשה מוזרה. החדר היה נעול והם לא היו צריכים להטיל לחש השתקה על הכילות שהיו מוסטות לצדדים ממילא. רמוס נרעד, שפתיו של סיריוס על צווארו. הוא בהה בקיר.

אחר כך, שניהם עייפים, רמוס שכב והשעין את ראשו על חזהו החשוף של סיריוס, נאנח באושר. סיריוס הרים את כתפיו של רמוס והביט בו, הנער השני מסמיק כולו. החדר היה בהיר מידי למרות השמש השוקעת, והוא היה חשוף מידי, עירום מידי מול העיניים של סיריוס. הוא בלע את רוקו כשסיריוס הביט בעיניו וחייך.

"סיריוס, אני..." הוא החל אבל סיריוס רק משך אותו למטה, והוא נרדם. כשהתעורר, החדר כבר היה חשוך לגמרי. סיריוס הביט בו בעיניים גדולות ושחורות. הביט בו. בפניו. הסתכל עליו. רמוס הסתכל עליו בחזרה, כאילו רואה אותו לראשונה. סיריוס חייך.

רמוס התגלגל מעליו ונשכב על צידו. החושך שעטף אותם כמו קטיפה רכה היה ידיד מוכר אבל רמוס הרגיש שהוא פולש אל תוך רגע רגיש ועדין. הוא הביט על סיריוס, וניסה לקרוא אותו, אך לא הצליח - תווי הפנים נמחקו בחושך. אור כסוף הבליח אז מעבר לוילון כשירח כמעט מלא הציץ מעבר לעננים. רמוס הביט בסיריוס שוב, וראה אותו מביט בו גם. וכשראה את פניו, הוא ידע. סיריוס חייך אליו. 

"אנחנו צריכים חוקים חדשים."