מלחמת כדורי השלג

מתורגם באישור המחברת.

ויתור זכויות: למחברת ולג'יי קיי רולינג.

בבקשה תגיבו, זה מאוד מאכזב לתרגם ולגלות שיש בקושי תגובה אחת. אפילו רק תכתבו אהבתי\ לא אהבתי, שאני אדע שמישהו קורא את התרגום. ביקורת תתקבל בברכה.

קישור אל כותבת הפאנפיק: http://www.fanfiction.net/u/4161855/LeviosaFrog13701

תיהנו ותגיבו!

זה היה חג המולד בהוגוורטס, והרמיוני בדיוק יצאה מהספרייה והלכה החוצה, אל השלג. הרבה ממנו. כשהיא הרגישה משהו קר פוגע בחוזקה בגבה.

היא צווחה והסתובבה כדי למצוא את דראקו מאלפוי מחזיק כדור שלג בין ידיו חיוכו נטוע היטב על פניו.

"מאלפוי אתה אידיוט גמור!" היא צעקה, מנקה את השלג ממעילה. זה היה בזבוז זמן, כיוון שלאחר לא הרבה זמן, כדור שלג נוסף פגע בה ישר בחזה. הוא לא ויתר.

היא הביטה מסביב בחיפוש אחר סימנים של קראב וגויל, אבל כל מה שהיא ראתה זה את מאלפוי ואת עקבותיו בשלג. היא נעצה בו את מבטה. הוא הביט בה בלעג.

היא התכופפה והשליכה את חופן השלג הלבן הפריך, לפני שהפכה אותו לכדור מוצק. פניו של מאלפוי התחוורו, לפני שחזרו למצבן הרגיל.

"אתה כל כך מת מאלפוי!" היא צעקה, לפני שזרקה כדור שלג על פניו של מאלפוי. היא לא יכלה שלא לגחך. אבל הגיחוך הפך במהרה להתפלאות כשמאלפוי החל לרוץ לעברה.

היא החלה לרוץ לאחור, אבל מאלפוי היה מהיר יותר, ובסופו של דבר הפיל את שניהם. היא צעקה ונצמדה אל גלימתו השחורה. היא נפלה על הרצפה עם קלאק גדול ופגשה עוד כדור שלג שנכנס לתוך מעילה.

זה היה קפוא וגרם לה לרטוט תחתו. "אה, גריינג'ר... נהנית מזה?"  הקניט. היא ניסתה לסטור לו, אבל הוא הצמיד את זרועותיה מעל לראשה, עם אצבעותיו שלובות בחוזקה סביב פרקי ידה.

היא הזעיפה את פניה. "תן. לי. ללכת!" זה רק גרם למאלפוי לצחוק. "אף אחד לא נמצא פה כדי להעיד על זה גריינג'ר. אני יכול לעשות לך כל מה שארצה. וראש צלקת ו-וויזל לא יוכלו לעשות דבר." ייסר.

היא הרגישה את בטנה מתהפכת. לדמיין את כל הקללות שמאלפוי יודע גרם לה לפחד. היא לא נרגעה תחת אחיזתו. אפילו לא כשעיניהם נפגשו. חום לאפור. אפור לחום.

"מאלפוי..." אמרה בנשימה עצורה. הוא הרים את גבותיו. "גריינג'ר..." החזיר גם הוא בנשימה עצורה. היא גלגלה את עיניה ונאנחה.

"תיתן לי ללכת?" אמרה. זה נשמע יותר כמו הפצרה. דראקו פער את עיניו למשמע הטון שלה, אך הניד בראשו במהרה. "לעולם לא..." הקניט. היא ניסתה להיחלץ מאחיזתו, אבל זה רק גרם לו לצחוק יותר.

היא הפסיקה כשהיא הבינה שזה לא מוביל לשום מקום. זרועותיה היו עדיין נעוצות מעל לראשה, היא הסתכלה עליהן. ובכן, היא הטתה את ראשה, ככל שזה יצליח.

מאלפוי עקב אחרי מבטה. אחיזתו התרככה, אבל רק מעט. ידיו העטופות בכפפות ירוקות היו שלובות באצבעותיה הימניות ש הרמיוני.

היא בלעה את רוקה, עדיין לא יוצרת קשר עין איתו. גם מאלפוי לא. זרועותיה היו עדיין נעוצות מעל לראשה. ובכן, לא בדיוק נעוצות יותר. רק... לא זזות. מחוברות לאלו של מאלפוי.

  היא קרבה את ראשה לאחור, ונאנחה כשהרגישה את שריריה מתמתחים על היותם נטויים כל כך הרבה זמן. מאלפוי לא בזבז זמן נוסף.

הוא התכופף, ושפתיהן התרסקו אחת נגד השנייה. הרמיוני לקחה את ידה השנייה ועטפה אותה סביב צווארו של מאלפוי. לא מה שהוא ציפה.

הוא ציפה ממנה לדחוף אותו ממנה, אבל מכיוון שהיא לא עשתה זאת כשהוא תפס את ידה, הוא לקח את הצ'אנס. שפתיה היו כל כך רכות ומלאות. שפתיו היו קשות וקרות מהשלג.

היא נאנחה לתוך פיו, "מאלפוי..." הוא נסוג. "אני כל כך... מ- מצטער." גמגם. רגע, האם דראקו מאלפוי בדיוק... התנצל? נראה שזה הדהים את שניהם.

היא ניערה את ראשה, ומשכה אותו בחזרה. הוא חייך ושפתייהם התנגשו. זה היה משהו שהיא, או הוא, לא דמיינו שיקרה היום.

אבל זה לא אומר שהם לא נהנו מזה.