True Love - True Story

True Love – True Story

אהבה אמיתית – סיפור אמיתי

אני וחברה שלי ישבנו וחשבנו על החבורה שלנו...

ועלה בדעתנו לכתוב סיפור המתרחש בתקופת הקונדסאים.. <3

-סיריוס המושלם..!- [רוני פוקוס!!]

טוב אז כמו שהתחלתי לומר חברתי עינב ואנוכי עצמי ואני -רוני המאגנוובה שחולה על הקונדסאים..- ישבנו והחלטנו לכתוב סיפור...

יהיה מעניין אז נא לקרוא ולהגיב...

הסיפור יכתב משתי נקודות מבט שונות, אחת של ג'ואי (תקראו עליה בהמשך) ואחת של אשלי (גם עליה תקראו בהמשך...)

יכול להיות שיהיו פרקים שיכתבו מנקודת מבט כללית או מנקודת מבט של דמות אחרת, אך רוב הפרקים יכתבו מנקודת מבט של ג'ואי ואשלי...

בכל פרק גם יהיה כתוב בהתחלה נקודת מבט של איזה דמות...

גם לכל פרק תיהיה תמונה מזהה, בפרקים של שתי נקודות מבט יהיו לפעמים שתי תמונות...

[ופלייז תאשרו את הסיפור שלנו..] -עינב פוקוס!-

נ.ב.

כשעינב תכתוב הודעה זה יכתב בצורה כזו: [...]

וכשאני (רוני) אכתוב הודעה ההודעה תיכתב בצורה כזו: -...-

אז לסיפור....

*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*

(נקודת מבט ג'ואי)

התעוררתי מהצרחות של אחותי הקטנה, היא שוב חתכה את השמלה של בובת הברבי שלה, זאת אומרת שלי...

רק שלא ממש השתמשתי בה כשהייתי קטנה, הייתי מעדיפה לשחק כדורגל עם החבר הכי טוב שלי, דיוויד, מעניין מה קורה איתו באמת... לא דיברתי איתו כל החופש...

אל תבינו אותי לא נכון, זה לא אומר שעכשיו אני מעדיפה להיות ברבי אנושית מאשר לשחק כדורגל...

בחזרה לסיפור...

טוב, אז קמתי בבוקר ברבע לאחת עשרה (איזה מזל.. חשבתי שאני אקום מאוחר מדי כמו שנה שעברה), לבשתי את חולצת הצפרדע האהובה עלי, הג'ינס הקרוע שדיוויד השאיל לי שנה שעברה, נעלי נייק והלכתי לתחנה (אפרופו, אני גרה שני רחובות מתחנת הרכבת...).

הגעתי לתחנה בחמישה לאחת עשרה, עוד לא הספקתי להתיישב על הספסל וכבר שמעתי את הצרחה של אשלי.

"ג'ואי!" צרחה אשלי ורצה על עקביה לעברי (אף פעם לא הבנתי איך היא יכולה ללכת עם עקבים כמו עם נעל ספורט)

"שנים לא התראנו" אמרה אשלי

"כן חוץ מאתמול שעזבתי את האחוזה המדהימה שאת גרה בה וקוראת לה בית כלא" אמרתי

חיבקתי את אשלי ביד אחת והלכנו לכיוון המזוודות שלה (בכנות הילדה מביאה יותר מידי ציוד, אבל בהתחשב בזה שהיא בין הבחורות הפופולאריות ביותר בהוגוורטס היא צריכה להיראות טוב כל הזמן...), ליד המזוודות של אשלי עמדו 2 בנים.

שניהם עשו דבר אשר לא האמנתי שקורה!

"סוף כל סוף.." מלמלה אשלי

(נקודת מבט אשלי)

"אשלי הילרי וונסה גבריאלה פארקס המינגטון השנייה" שמעתי צרחה

נאנחתי והתהפכתי לצד השני של המיטה מושכת את השמיכה עד מעל לראש.

רק אדם אחד קורא לי בשמי המלא, וזו אמי המכשפה בשני המובנים קלריס מישל מריאנה פארקס המינגטון.

אני פשוט שונאת את החיים שלי.

לפתע, השמיכה נקרעה מעליי, הוילונות והתריסים נפתחו ואני רק ייחלתי לעוד שעת שינה אחת.

"כדאי לך לקום מהמיטה הזו תכף ומיד גברת צעירה!" נשמע קול כועס

"אבל אמא עוד חמש דקות!" ניסיתי להתחנן בלי הצלחה

היא צרחה עליי ואני בלית ברירה קמתי.

התקלחתי צחצחתי שיניים ואספתי את שיערי לקוקו וקשרתי אותו בסרט בצבע כחול כהה.

לבשתי את חולצתי הארוכה האהובה והמפוספסת בצבעי לבן ואפרסק, לבשתי את הסקיני ג'ינס הכחול שלי, ונעלתי את נעלי האהובות נעלי עקב בגובה ארבעה סנטימטר בצבע שחור קלאסי.

"מוכנה?" שאל אחי הגדול ג'ונתן

"כן, משתגיד.." עניתי לו בחוסר עניין

"מה קרה לך אש?" הוא שאל

"אתה יודע, העניין הרגיל... ג'ואי לא עונה לי בסמסים ואמא העירה בשעה שבע וחצי בבוקר!" עניתי בעצבנות

"תרגיעי! אחות קטנה, תגידי תודה לפחות לך לא בוחרים כלה.." הוא אמר בעצבנות

"אוקיי, ג'וני..." הפטרתי בחוסר חשק

הוא הושיט לי את ידו.

"הנלך עלמתי?" שאל

"אז אתה תסחוב את המזוודות.." אמרתי לוקחת את התיק האופנתי שלי בצבע כחול

הוא נאנח, ופנה לסחוב את כל 6 המזוודות שלי.

התעתקנו לתחנה בהתעתקות צד לצד.

כמובן שהגענו מוקדם מידי והשעה הייתה רק שמונה בבוקר, עוד שלוש שעות עד שהרכבת תצא...

"את תסתדרי מכאן אחות קטנה?" שאל ג'ונתן

"כן, כן... אני אמצא מקום לשבת ואחכה לדייויד ג'וש דרייק לילי אליס וג'ואי..." אמרתי ופטרתי אותו בנפנוף יד

ישבתי על ספסל בתחנה במשך כשעתיים וחצי והתחנה התמלאה בינתיים.

לא ראיתי אף אחד מהחברים שלי ונשארתי לבד, אז החלטתי להוציא את המגזין "למכשפה" שאני מנוייה אליו משנתי השלישית.

לפתע 5 דקות לפני שהרכבת עמדה לצאת ראיתי את ג'ואי.

צרחתי את נשמתי.

"ג'ואי!" צרחתי לעברה ורצתי אל כיוונה שוכחת משש המזוודות שלי

"שנים לא התראנו" אמרתי

"כן חוץ מאתמול שעזבתי את האחוזה המדהימה שאת גרה בה וקוראת לה בית כלא" אמרה ג'ואי

ג'ואי חיבקה אותי ביד אחת והלכנו לכיוון המזוודות שלי שלידן עמדו 2 בנים.

שניהם עשו דבר אשר ג'ואי (לפי הבעת פניה) לא האמינה שקורה!

"סוף כל סוף..." מלמלתי

		הפרק הבא