שוקולד ועוגיות ריבת חלב

מתורגם באישור המחברת.

ויתור זכויות: לרולינג ולכותבת הפאנפיק.

תגיבו אם אתם רוצים עוד פיקצרים ותיהנו! אגב, אם יש שיפ כלשהו שאתם רוצים פיקצר שלו, אתם מוזמנים להציע. ואם יש לכם פיקצר באנגלית שהוא לא ארוך מדי (לא יותר מ-1500 מילים) אתם מוזמנים לשלוח לי קישור ואני אנסה לתרגם.

רמוס בלע את החתיכה האחרונה מחפיסת השוקולד שלו, וידו השנייה החזיקה ספר. עיניו עקבו אחר המילים כאשר הוא נזרק אל עולם מאוד שונה משלו. הגיבור היה מנודה בגלל תקרית שהייתה כשהיה צעיר שגרמה לעיוות בגופו והביא אותו למעמד חברתי חדש. זה היה משהו שהוא יכול היה להבין.

הוא שמע במעומעם את דלת הספרייה שבכיכר גרימולד נפתחת. הוא הביט לאחר כמה רגעים בהם שמע רשרוש מטריד, הפיל את ספרו המועדף אל הרצפה, רגליו עוקבות במהירות. הרמיוני ככל הנראה לא הבינה שהחדר כבר משוכן ורצה פנימה, קורסת על הרצפה שלפני הספה שעליה התכוונה לצנוח, ונאבקה עם האריזה של המזון המנחם האהוב עליה: סוכריות ריבת חלב קשות.

הוא הרים בזהירות את הבחורה הצעירה שהייתה ללא ספק במצוקה, והתיישב על הספה כשהיא מוחזקת בבטחה בין זרועותיו. היא עדיין נאבקה בעטיפה של אחת הסוכריות, אבל בסופו של דבר הצליחה לפתוח אותה, והכניסה אותה לתוך פיה בין היבבות. מסיבה כלשהי שלא כמוהו ושוקולד, כשהייתה מודאגת מאוד היא מצאה נחמה באכילת הממתק המסוכר מילדותה.   

רמוס הריץ את אצבעותיו על שיערה הסבוך בזמן שלחש לה מילים שהיו אמורות לנחם אותה. לרוע המזל, נראה שזה רק נעשה גרוע יותר, אז הוא החליט לשאול, "הרמיוני, מה קרה?"

הבכי הבא שלה הגיע עם יותר עצב וחריקות. היא טמנה את פניה בחזה השרירי של רמוס. הוא חיכך את אפו בשיערה, " 'מיוני אני לא אוכל לעזור לך עד שלא תגידי לי מה קרה."

בזמן שהיא עדיין בכתה, רמוס נאנח בעוד ידו השמאלית ציירה בעדינות עיגולים עדינים על גבה, "את רוצה שאשלח ינשוף להארי וג'יני? אני בטוח שהם יוכלו להביא את ג'יימס הקטן איתם. ומה עם רון? איפה הוא? הוא יוכל לעזור לך גם כן."

היא משכה את ראשה מגופו החמים והביטה בו בעיניים בוהקות, "או, רמוס! רון ביטל את האירוסים שלנו היום. הוא אמר לי-"

לפני שיכלה לסיים, הבכי שלה תקף אותה שוב. כעס לא רצוני עבר בגופו של הגבר המבוגר, והוא אחז בה צמוד יותר, "מה הוא אמר לך, אהובה?"

"ה-הוא אמר שלמרות שהוא חשב שזה יוכל לעבוד ביננו, ושהוא היה צריך לדעת שאחרי 5 שנים של דייטים, ושהוא עדיין לא בטוח לגבי זה שאנחנו ביחד, היינו צריכים לבטל את זה כבר מזמן. אני..." היא השתעלה ויבבה. "ניסיתי למחות, אבל כשעשיתי את זה הוא כעס ואמר לי שיש הרבה נשים יפות שהיו רוצות לצאת עם הגבר השני משלישיית הזהב. שיש הרבה נשים אחרות שהוא יכול לצאת איתן ולהרגיש שזה מתאים יותר מלהיות עם שתלטנית, יודעת כל, כמוני."

"את לא שתלטנית ויודעת כל," אמר רמוס, מוחה את דמעותיה.

היא צחקה צחוק צורם, "כן, אני כן. דברים לעולם לא משתנים, אה?"

כעס נוסף עבר בגופו לנוכח המחשבה עליה, אחת מהאנשים המועדפים עליו בעולם הזה, משפילה את עצמה, ומשווה עצמה לכלום. "לא אהובה. את מאוד חכמה, אבל את משתמשת בזה ביעילות, ואני זוכר הרבה לילות שבילינו כאן בספרייה, אפילו היו לנו כמה ויכוחים לוהטים ונחמדים מאוד על נושאים שלעולם לא יכולתי לדבר עם אף אחד אחר. את לא שתלטנית, אבל אוהבת שדברים נעשים בדרך שלך. את גם סימפטית, אוהבת, עוזרת, יפיפייה, ונלהבת בצורה קיצונית. אף אחת מהתכונות הללו רעה."

עיניה נתמלאו דמעות שוב, אבל בפעם הזו הוא היה בטוח שאלו היו דמעות של הקלה. היא כרכה את זרועותיה מסביב לצווארו והניחה את פניה על כתפו כדי לבכות עליה. הוא היה לגמרי מסופק ונתן לה לעשות את זה.

הוא לא היה בטוח כמה זמן בכתה, אבל בפעם הבאה שהיא הסתכלה עליו, זה היה עם מבט שונה לחלוטין מזה שהיה לה כשנכנסה. "מה... מה הארי וג'יני יחשבו עליי עכשיו? אני בטוחה שרון הגיע אליהם עד עכשיו."

רמוס מחה את שאריות הדמעות מפניה ובהה בעיני השוקולד הבהירות שלה. "אני זוכר שאלו היו תמיד רון ואת שרבתם, לא את והארי.  עם זה והעובדה שזו הייתה את שלעולם לא הפנתה אליו את גבה ורון עשה זאת מספר פעמים. לא משנה מה הסיבה, אני חושב שלהארי יש מספיק שכל כדי לעשות שיפוט שמבוסס על עובדות בגלל מערכת היחסים שלו עם הג'ינג'י. אני זוכר גם שג'יני היא החברה הכי טובה שלך ויודעת בוודאות שאחיה הוא אידיוט. הנקודה שלי היא שאת תהיי בסדר. אף אחד לא הולך לשנוא אותך בגלל מה שרון החליט לעשות."

"אבל המשפחה שלו-"

"ידעו שזה היה הוא ולא את שביטל את זה. הם לא יוכלו לשנוא אותך על משהו שלא אמרת."

הרמיוני בהתה בו לרגע, נראית כאילו היא מחפשת משהו, רגע לפני שהיא נישקה אותו על שפתיו ומשכה לאחור בשביל לראות את תגובתו.

להגיד שהוא היה בהלם יהיה בלשון המעטה מביך. עיניו הכחולות התרחבו לפני הריכוך בחיוכו הגדול שנפרס על פניו.

היא חייכה חזרה והתיישבה עליו, מתרפקת נגד חזו. הוא העיף מבט אל ספרו ואז אל הבחורה שבזרועותיו.

או, כן. זה היה הרבה יותר טוב.