בלה שמאחורי המסכה

"אני יפה במסכה הזאת?" שאלה הילדה את אחותה הגדולה, "את יפיפייה בלה, אבל המסכה מסתירה לך את כול הפנים", ענתה לה אחותה. בלה הביטה בה כלא מבינה, "אבל זאת כול הכוונה".

בלה אהבה להסתתר מאחורי המסכה, כי היא לא רצתה שאנשים יכירו את הילדה שמאחורי המסכה. רק שתי אחיותיה הכירו את בלה, כי כול השאר הכירו רק את הילדה עם המסכה.

"קיסי למה את לא אוהבת את המסכה שלי?" נהגה בלה לשאול את אחותה, והיא בתשובה ענתה, "כי אז את לא בלה, את הילדה במסכה". ואכן כך היה, הילדה במסכה הפכה לאישה במסכה והיא הפכה לאוכלת המוות במסכה, כי איש לא הכיר את בלה שמתחת לאותה מסכה שחורה.

"בלה, אני מבקשת ממך, תורידי את המסכה הזאת לרגע, זאת אני, אחותך, אנה", התחננה אנדרומדה בפני אחותה, אך המסכה השחורה לא משה מפניה החיוורות של בלטריקס, אבל מאחורי המסכה עיניה של בלה צרבו מדמעות כי אחותה ביקשה מבלה לדבר איתה אבל קיבלה רק את הנערה במסכה.

"בלה? את שם?" שאלה נרקיסה בחשש בעודה דופקת על דלת חדרה של אחותה הגדולה. "אני כאן קיסי", ענתה לה בלטריקס, אך זה היה שקר, כי היא לא הייתה בלה, היא הייתה הנערה במסכה. "אמה ואבא רוצים לארס אותי", היא לחשה בתקווה שבלה, אחותה, תשמע אותה, אך מי שנתנה לה תשובה הייתה הנערה במסכה, "מצויין, מזל טוב קיסי", אמרה בלטריקס ונרקיסה יצאה מחדרה באכזבה בעקבות התקווה הקטנה שאחותה תוכל לספר לה פנינת חוכמה, אך לשווא.

"בלטריקס בלק, הנך נודרת לשרת את אדון האופל עד נשמתך אפך האחרונה?"

"אני נודרת".

"בלטריקס בלק, הנך נודרת להיות אוכלת המוות בלטריקס לפני האישה בלטריקס?"

"אני נודרת".

"בלטריקס בלק, הנך נודרת להשאיר מאחור את הנערה שהיית ולהפוך לאוכלת מוות נאמנה?"

"אני נודרת", לחשה בלטריקס, אך בלה געשה בתוכה, הנערה שמאחורי המסכה צעקה, מחאה, אך ללא הועיל.

"ברוכה הבאה בלטריקס, אני שמח לקבל אותך אלינו".

"בבקשה... רחמים... בבקשה... יש לי ילדים..." האישה התחננה אל אוכלת המוות במסכה, אך היא לא שמעה אותה. "בוצדמית מטונפת", היא אמרה וירתה את הקרן הירוקה משרביטה. כזאת הייתה אוכלת המוות במסכה. רצח היה אצלה מין השגרה של אוכלת המוות במסכה.

"בלה, תדברי איתו, את קרובה אל אדון האופל יותר מכול אוכל מוות אחר, בבקשה, את לא יכולה לתת לו להרוג את דראקו", הפצירה נרקיסה באחותה, אך בלה לא הייתה שם, רק אוכלת המוות במסכה. "זה כבוד גדול. חוץ מזה דראקו נראה מתלהב במיוחד, כיאה לנער שנבחר על ידי אדון האופל", אמרה בלטריקס והפנתה את גבה לאחותה, כזאת הייתה אוכלת המוות במסכה.

"בלה, את הנאמנה שבאנשי ולכן החלטתי שאת היחידה שאוכל לסמוך עליה בנושא הרי גורל זה", לחשש וולדמורט אל בלטריקס. "לכבוד הוא לי, אדון", אמרה בלטריקס מבעד למסכה השחורה, אך מתחתיה בלה צעקה, "לא! אני לא מסכימה!" אך אוכלת המוות במסכה השתיקה אותה ולא נתנה לה להוציא מילה.

לבסוף הגיע הקרב בו הכול הוכרע. במשך כול הקרב בלה חשבה, "האם כדאי לי להוריד את המסכה?" מצד אחד היא פחדה, היא אהבה את המסכה שלה, המסכה שכולם הכירו אותה איתה, אבל מצד שני היא כבר מעסה בלהעמיד פנים שהיא מישהי שהיא לא, היא רצתה לגמור עם זה כבר.

ואז, בקרב האחרון, בלטריקס הרגישה את המסכה על פניה יותר מתמיד, קללה טועה חתכה את המסכה בקו אפה כך שרק עיניה היו מכוסות, לבלה היה ברור שבאותה קללה טועה יד הגורל נגעה.

"אולי הייתי צריכה להראות למישהו את בלה שמתחת למסכה?" שאלה עצמה בלה שוב ושוב כול הקרב, כך שהקרב עצמו נראה לה מטושטש, שלוש הילדות הוחלפו באישה עצבנית ובלה בקושי שמה לב.

בין כול ההמון הזועם היא ראתה דראקו, אותו נער שבזמנו אימו ביקשה מבלה להצילו ובלה סירבה, באותו הרגע בלה הבינה הכול, היא הבינה הכול וצחקה, המסכה נשמתה מפניה וידה זרקה את שרביטה אל על, כי היא סוף כול סוף הייתה בלה האמיתית, ולא הייתה שמחה גדולה מזאת. בדיוק אז קרן השיתוק פגעה ישירות בליבה וגרמה לו לקפוא לתמיד.

"הראתי להם מי היא בלה שמתחת למסכה!" הייתה מחשבתה האחרונה.