Freedom

אוהד הוא הנבחר,נבחר לפני מולדתו ובידיו טמון כוח. והוא אפילו לא יודע זאת.

כותב: Deceiving Eyes
הגולש כתב 8 פאנפיקים.

פרק מספר 3 - צפיות: 4658

(5) 1 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: העתיד - זאנר: מדע בדיוני ופנטזיה - שיפ: תגלו אם תקראו - פורסם ב: 07.11.2012 - עודכן: 13.07.2013

המלץ!

ID : 3686

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

טעימה קטנה מין הפרקXD תהנו

**********************

עיניו של אוהד נפתחו בתנופה. שערו החום כהה, היחסית קצר התנופף סביבו קלות, עיניו הסגולות אפורות ננעצו בתקרה הקרובה מדי לראשו.

המילים של האיש הזקן שעמד מולו מגן עליו מין היריות הנוראיות עדיין הסתובבו בראשו: "רוץ אוהד! אני אהיה בסדר!..". הוא לא זכר מי היה האיש הזקן הזה, אבל הוא ידע דבר אחד. שהוא לא שרד..

הוא נבהל כשגילה את עצמו מרחף באוויר, אבל נרגע שכנזכר שהיה בחלל.

"אח!" אמר אוהד קצת מעוצבן כשהרו רובוט המחמד פגע בו בראשו, מנופף בכנפיו הקטנות וגופו העגול זז מצד לצד, בצחוק לא נשמע. להרו היו עניים קטנות ושחורות ובתוך גופו הזעיר הייתה כמות מידע רבה יותר מאשר כל מדינת אמריקה הישנה, שעכשיו נקראת יוניון.

"בוקר טוב, בוקר טוב!" קפץ הרו מלמעלה למטה, הצידה ובמעגלים סביב חדרו הקטן של אוהד.

זה היה חדר פשוט ולבם אם שולחן כתיבה, כיסא ומנורת שולחן בצד. בצידו השני של החדר הייתה מיטה לבנה נקייה וארון קטן על ידה.

"לך תציק ללוקאון..." מילמל אוהד משפשף את ראשו הכואב, בעודו בועט בהרו מין החדר.

אוהד פתח את הארון והוציא את בגדיו הנוחים ביותר ולבש אותם במהירות. הוא נעמד מול המראה שהופיע מתוך הקיר וסידר את שערו במהירות, ציחצח שיניים מעל הכיור (שגם יצא מהקיר) ויצא מין החדר מעופף במסדרון, הוא נאחז בידית הקבועה בקיר והיא התחילה לזוז מובילה אותו לחדר הבקרה.

"בוקר!"נשמע קול בסוף המסדרון, אוהד הרים את עיניו ופגש בחיוכו של הללויה גרין. שערו היה שחור ארוך שהגיע עד כתפיו ועיניו בשני צבעים, אחת צהובה והשניה כסופה. הללויה הוא ילד שברח מסוכנות מיוחדת המייצרת ילדים שהם בעצם נשקים. הללויה ברח משם בגיל 8 כשאישיות חדשה ואלימה בתוך גופו, אללויה.

"גם אותך הרו העיר?"שאל הללויה אוחז בידית על הקיר לידי ושנינו מתקדמים הלאה.

"כן, הוא יותר מדי נרגש היום" ענה אוהד באנחה. שניהם שתקנו שתיקה מביחה.

"אז נזכרת במשהו?" שאל הללויה פתאום.

"חלקים.."שיקר אוהד, הוא לא רצה לדבר על הזיכרון היחיד שהוא זוכר, וזה היה בזמן המלחמה לפני חמש שנים.

"מזה הפרצופים העצובים האלה?" נשמע קול מאחורהם, הם הסתובבו מביטים בפרצופו המחייך של לוקאון ופרצופו הכעוס של אוסקר. לוקאון היה גבוע שרירי ושערו ארוך וחום בהיר, עיניו ירוקות דשא אם ניצוץ. אוסקר היה אם עניים אדומות חומות ושיער סגול כהה המשוך לקוקו על אפו היו משקפיים מלבניים כמעט לא נראים.

ברור שהללויה, אוסקר ולוקאון זה לא שמותם האמיתיים, אלו שמות קוד.

"אז זה מתחיל?" אמר לוקאון מחייך.

"כן" עניתי כשענהם פונים אליי", המבצע הראשון של "שמימי ישות".

תגובות?