קשר גורלי מהגיהינום

פרק 2 -

נכנסנו לאולם הגדול. טד הוביל אותי יחד עם התלמידים של השנה הראשונה. הסתכלתי על הבמה בגדולה שהייתה שם, ושעליה עמד שולחן המורים. המנהלת; מינרווה מקגונגל, קמה ברגע שכולם התיישבו. הסתכלתי מסביב, וראיתי שהאולם הינו מקושט להפליא. התקרה שיקפה את השמי הלילה. ראיתי את לילי מנפנפת לי, בחיוך גדול, משולחן הבית שלה. אלבוס שלח אלי מבט ביישני. חייכתי לעצמי, והסתובבתי לבמה. מקגונגל נעמדה, והתקרבה קרוב יותר לקצה הבמה. היא השתיקה את כולם בהינף יד. "לתלמידים החדשים- ברוכים הבאים. ולתלמידי הוותיקים- ברוכים השבים. נפתחת שנה חדשה בבית הספר הוגוורסט, ואני מקווה שהיא תהיה טובה כמו השנים האחרות." אמרה, וחייכה לכולם בחום. היא הייתה מבוגרת מאוד, אבל השנים הטיבו עימה .
"תלמידי שנה ראשונה, גברת ז'ק תתחיל לקרוא את השמות לפי סדר, וכל אחד יעלה על הבמה, ויתמיין לבית שמתאים לו." הוסיפה. ז'ק הייתה מורה בשנות הארבעים לחייה; בעלת שיער אדום פרוע, ומשקפיים שחורות מרובעות. היא לבשה גלימה שחורה עליה הסימן של גריפנדור. הבנתי מכך שהיא ראש בית גריפנדור .
היא החלה לקרוא שמות, אני הייתי האחרונה. אחרי כל צעקה של המצנפת, כולם מחאו כפיים .
"לבסוף, יש לנו תלמידה חדשה השנה. שמה הוא- לילית רוזלי דרק." קראה ז'ק. התיישבתי על הכיסא הנמוך, וגברת ג'ק שמה את הכובע על ראשי.
פתאום שמעתי את הקול של הכובע בתוך הראש שלי "ובכן, את הראשונה מבני מינך. הבית המתאים לך ביותר, הוא סלית'רין!" הכובע צעק. הופתעתי, העיניים שלי נפערו בתדהמה. קמתי מהכיסא, הושטתי את הכובע לגברת ג'ק ופניתי לשולחן סליתרין. כולם מחאו כפיים וצעקו. הסתכלתי לכיוון שולחן גריפנדור; הם היו עצובים, וגם אני. לא הבנתי למה אני כאן. הרי, אלבוס בגריפנדור.
התיישבתי ליד זוג אחיות תאומות; היה להם שיער שחור ועניים כחולות. הם היו דומות זו לזו כמו שתי טיפות מים. הם הסתכלו עלי בסקרנות. הרגשתי את המבטים של כל השולחן עוברים עלי. בוחנים אותי.
כהאוכל הופיע על השולחן, לקחתי לעצמי קצת אוכל. לא הייתי רעבה, אבל לא יכולתי להראות שאני לא אוכלת.
בצד השני שלי, ישב נער בעל שיער בלונדיני ועניים כסופות יפות. העור שלו היה חיוור כל כך, עד שיכולתי לראות את הנימים שלו. על פניו היה מצויר חיוך מתנשא. הוא הסתובב עלי, והחברים שישבו לידו פנו אלי גם. "ראיתי שאת חברה של הפוטרים והוויזלים. אני שמח שאת בסלית'רין, כך הם לא ישפיעו עלייך לרעה." אמר בגיחוך. גלגלתי עיניים. זיהיתי אותו, "אני לא מאוד שמחה." אמרתי באדישות, ולקחתי לגימה ממיץ הדלעת. הסתכלתי על הנער שישב לצידו; הוא היה חיוור, והיו לו עיניים ירוקות ושיער חום כהה. אחרי שחזרתי לעולם האנושי, השמיעה והראייה שלי השתפרו; שמעתי את הדפיקות הלב האטיות שלו, הוא נשם כל כמה דקות. העיניים שלנו נפגשו. חזרתי לאוכל, "שמי סקורפיאון מאלפוי. הבית שלנו הוא הכי טוב." אמר. גלגלתי את עיני, ולא הסתכלתי אליו יותר. כשארוחה הסתיימה, יצאתי אחרי הקבוצה של הבנים והבנות שהיו סביב מאלפוי .
התקרבתי לנער עם השיער החום כהה והעיניים הירוקות. הוא היה גבוהה. "לילית." אמרתי והושטתי לו את ידי. והוא לקח אותה וחייך, "רפאל." אמר. תפסתי את היד שלו, ומשכתי את השרוול. ראיתי קעקוע בדיוק כמו שלי .
הראיתי לו את הקעקוע שלי. הוא הנהן, "אבא אמר שתגיעי בקרוב. אני הולך להיות המדריך שלך." אמר. הנהנתי בחיוך, והמשכתי ללכת לצידו. מאלפוי הסתכל עלינו בכעס כשעברנו לצידו. הלכנו מהר יותר .
"את השומרת של אלבוס פוטר נכון?" שאל, הנהנתי. "אני לא מבינה למה אני נמצאת בסלית'רין." אמרתי בעצבנות, הוא צחק "כל השומרים נמצאים בסלית'רין! אנחנו שדים. אבא בחר שכולנו נהיה בבית סלית'רין." אמר, "המנהלת יודעת עלינו. על כל משימה ועל המעשים שלנו. אבא מדבר איתה כל הזמן." אמר, הופתעתי. לא חשבתי שהיא מעודכנת. "והיא מסכימה? בכל זאת, אנחנו יצורים אפלים." אמרתי בגיחוך. "כן, אבל הדברים שאנחנו עושים הם טובים. אני אף פעם לא הבנתי למה אנחנו עושים את זה." אמר. הבנתי אותו, "של מי אתה?" שאלתי בסקרנות. "סקורפיאון." אמר באנחה, ואני התחלתי לצחוק "מסכן." אמרתי, והוא הניד בראשו. "לא. הוא לא נורא כמו שהוא נראה. אני החבר הכי טוב שלו כבר כמה שנים טובות, אז אני מכיר אותו יותר מכולם." אמר, משכתי בכתפיי. ירדנו במדרגות לכיוון המרתפים .
אחד התלמידים אמר את הסיסמה: "לחשנן". נכנסנו לתוך חדר המועדון; הוא היה מלא בצבעי ירוק וכסף. רפאל הראה לי את הכניסה לחדרי הבנות. עליתי למעלה, חיפשתי דלת עם השם שלי עליה. ראיתי דלת שחורה עם ציורים כסופים, ועליה כתוב: "לילית, מירנדה, סילנה ומרדית". פתחתי את הדלת, ונכנסתי לחדר. היו בו בנות שלא הכרתי. בזוויות עיני, ראיתי מיטה ריקה, שמתי את המזוודה עליה. הבנות העיפו בי מבט עצבני, ואני לא הבנתי למה .
פרקתי את המזוודה לתוך הארון, ושמתי דברים על השולחן ועל מדף שהיה מעל המיטה שלי .

השעה הייתה כבר מאוחרת. התקלחתי אחרונה, והחלפתי את הבגדים לפיג'מה האהובה עלי. נשכבתי על המיטה, סגרתי את העניים, ונרדמתי .
למחרת התעוררתי מהשעון המעורר. קמתי מהמיטה ופניתי לחדר האמבטיה, שטפתי פנים וסירקתי את שערי, צחצחתי את שיניי, וקלעתי השיער לצמה סינית. משכתי עיפרון שחור על עיניי. לקחתי גלימה עם הסמל של סלית'רין, ושמתי אותה מעל חולצה שחורה צמודה, וחצאית של בית הספר. לקחתי את התיק עם הספרים ליום הראשון. אתמול בזמן הארוחה חילקו לנו מערכת שעות. השיעור הראשון שיהיה לנו; הוא שעתיים של שיקויים. הלכתי לארוחת הבוקר; התיישבתי לבד, רחוק מכולם. לא היה לי מצב רוח- אכלתי במהירות. הרגשתי מבטים נעוצים לי בגב, בזמן שיצאתי מאולם הגדול. הלכתי לכיוון המרתפים, שם ידעתי שנמצאת כיתת השיקויים .
מצאתי לעצמי מקום בכיתה, וחיכיתי להתחלת השיעור, שהיה עם גריפנדור. התלמידים החלו להיכנס בקבוצות קטנות עד שכולם הגיעו. ראיתי את ג'יימס נכנס עם קבוצה של בנות ובנים סביבו, הם דיברו וצחקו בקול רם .
לכיתה נכנסה מורה שאולי הייתה בת שישים. היא נעמדה לצד שולחן המורה. "בוקר טוב תלמידים. שמעתי שיש תלמידה חדשה בסלית'רין, אז אני הציג את עצמי שוב," אמרה בזעף, "שמי גוורדלין קלורס,אבל את תקראי גברת קלורס." הרגשתי שאני צריכה להסמיק. הרי, כל הכיתה הסתכלה עלי. הרמתי את מבטי, והסתכלתי עליה באדישות. "כן, גברתי." אמרתי בקרירות .
היא כחכחה בגרונה, והתחילה בשיעור "היום אנחנו נלמד איך להכין שיקוי התבגרות. זהו שיקוי –כפי שהבנתם משמו- מבגר את הקוסם ששותה אותו בכמה שנים. אני אבדוק אותו בכך, שאראה אם הוא מגיע לצבע זהוב. אחרי זה, כל אחד שהכין אותו- ישתה לגימה קטנה שתספיק לשינוי לכמה שעות." אמרה וכוונה את שרביטה אל הלוח. שם הופיעה רשימת המרכיבים .
"רשאים להתחיל." אמרה. הלכתי לארון המרכיבים. בדרך אחד מהגריפנדורים ניסה לשים לי רגל, אבל אני קפצתי מעליה בקלילות. שמעתי צחקוקים מכיוון הסלית'רינים. לקחתי את כל המרכיבים שהייתי צריכה, והתחלתי לעשות את השיקוי לפי הספר.
ראיתי את רפאל שישב לצד מאלפוי; מדברים וצוחקים ביחד בזמן שעושים את השיקויים שלהם. אחרי חצי שעה השיקוי שלי היה מוכן. צבעו היה זהוב להפליא. פניתי למורה; "גברת קלורס, סיימתי." אמרתי. היא נעמדה לצידי והנהנה, "5 נקודות לסלית'רין. את הראשונה שסיימת את המשימה." הנהנתי. "עכשיו את יכולה לנסות את השיקוי." הוסיפה היא. חייכתי ומזגתי לצלוחית מעט מן השיקוי, ולגמתי .
כל התלמידים הסתכלו עלי- מחכים לראות מה יקרה לי.
ואז הרגשתי את זה; עקצוצים בכל הגוף. הרגשתי שגבהתי בכמה סנטימטרים.
הוצאתי את השרביט ומלמלתי- "אציו מראה." תפסתי את המראה שהופיע מולי, והסתכלתי על הפנים שלי. הן היו הרבה יותר מבוגרות. נראיתי בת יותר מעשרים; השיער שלי ארך, אבל לא יצא מהצמא. הפנים התארכו. הגוף שלי גם השתנה- נהיה מבוגר יותר .
חייכתי והכנסתי את המראה לתוך התיק. אחרי שכולם סיימו את השיקוי, הם נראו כמו בני עשרים. המורה החלה לדבר; "השנה יתקיימו הבחינות החשובות ביותר שלכם. אני מקווה שכולם יעברו את הבחינה בשיקויים, בציון קס"מ. היום זה היה השיקוי הכי קל. בשיעור הבא, השיקוי יהיה הרבה יותר קשה. השיעורים לשיעור הבא, הם לכתוב חיבור על שיקוי הפולימיצי, אותו ייקח לנו לעשות חודש. לכן, נתחיל אותו מחר." אמרה, ויצאה מהכיתה.
יצאתי מהכיתה והתכוונתי ללכת, אבל אז שמעתי מישהו קורא בשמי. הסתובבתי, וראיתי שזה רפאל, שעמד לצד מאלפוי. הם עמדו לבד. כל התלמידים נשארו בכיתה לעוד כמה דקות, או שהלכו לשיעור הבא. "אנחנו צריכים לדבר איתך." אמר רפאל, ואני הרמתי גבה. התקרבתי, והם הובילו אותי למקום רחוק יותר מתלמידים .
"לילית, למה שלא תשבי איתנו בארוחת הצהריים?" שאל רפאל. "לא רוצה." אמרתי ופניתי ללכת, אבל רפאל תפס בידי, ושלח מבט עצבני למאלפוי. הוא נאנח, "אני לא אתנהג ככה. אני אהיה נחמד." אמר. גיחכתי, "בגלל שדיברתי איתכם רק פעם אחת, כולם התחילו לשנוא אותי." אמרתי ברוגז. רפאל חייך, " אז מה, עכשיו יהיה לך אותנו. אם יהיה להם בעיות איתך, אנחנו נטפל בהם." אמר, ואני גלגלתי את עיניי. "למה את רוצים את זה כל כך?" שאלתי, ורפאל נאנח בצער. "את היחידה בינתיים שגיליתי שהיא שומרת, אני רוצה להיות חבר שלך!" אמר בחיוך, ואני נאנחתי "בסדר, נראה." אמרתי, והוא חייך חיוך רחב. "יופי. מה השיעור הבא שלך?" שאל. הסתכלתי על מערכת השעות שלי. "שיעור לחשים. " אמרתי. "גם שלנו." אמר, והתחלנו ללכת לכיוון כיתת הלחשים, בדרך גליתי שרוב השיעורים שבחרתי, היו כמו שלהם. אז את כל השיעורים האלו, אני אעביר איתם .
כמו כן, גם כל השיעורים שלנו הם עם גריפנדור. באמצע השיעור לחשתי לרפאל; "מאלפוי יודע שאתה השומר שלו?" הוא הנהן. "אחרי כמה חודשים אבא אמר שאני יכול לספר לו. כבר היינו חברים מספיק טובים- כדי שאני לסמוך עליו, שלא לספר לאף אחד." אמר. חשבתי שאני צריכה להתחבר לאלבוס, אבל עכשיו זה יהיה קשה יותר. אני בסלית'רין- הבית הכי שנוא בכל בית הספר. הרי, מכאן יצאו אוכלי המוות הכי גדולים, והם היו אלה שהרגו כל כך הרבה אנשים בזמן המלחמה הגדולה. ובנוסף, סלית'רין וגריפינדור אף פעם לא היו חברים טובים .
השיעור עבר מהר. הלכנו לארוחת הצהריים ביחד. הסתכלתי לכיוון שולחן גריפנדור; שם ישבו רוז, הוגו, אלבוס ולילי. לפתע אלבוס תפס את מבטי. כך ישבנו זמן מה; מסתכלים אחד על השני.
לילי ניסתה לדבר איתו, אך הוא התעלם ממנה. היא הפנתה את מבטה בכעס, למקום שהסתכל.
מיהרתי להשפיל את מבטי אל רפאל.
אחרי הארוחה חיפשתי את אלבוס. ראיתי שהוא הולך עם חברים לשיעור. קראתי בשמו, והוא הסתובב. "אני יכולה לדבר איתך לרגע?" שאלתי בחיוך נבוך. הוא הנהן, אבל שמתי לב שחבריו לא שמחו מזה. "על מה יש לך לדבר איתה? היא מסלת'רין!" אלבוס נאנח. פנינו למסדרון ריק, ונעמדנו אחד מול השני. "תקשיב אלבוס, אני לא רוצה שתחשוב שאני מגעילה בגלל שאני בסלית'רין. אני עדיין רוצה להיות חברה של כולכם. רק שאתם שנה מתחתי, ואני בקושי יכולה לראות אתכם, חוץ מהארוחות או אחרי הלימודים. אתם עסוקים כל היום. מה דעתך שאחרי שנסיים ללמוד, נלך לאגם? תקרא לרוז, לילי וגם להוגו." הסתכלתי אליו בביישנות, וחיכיתי לתשובתו .
הוא חייך, והרגשתי את האנחה שהולכת לצאת מפי. "אני אשמח להיפגש איתך, וגם לילי ורוז. הן לא מפסיקות לדבר עלייך. הוגו ביישן יותר, הוא מדבר פחות, אבל את מעניינת אותו." אמר בחיוך רחב, ואני הנהנתי "אני כל כך שמחה. בקושי יש לי חברים מסלית'רין; כולם שונאים אותי, רק בגלל שהתחברתי עם רפאל וסקופיאון." אמרתי בעצב, והוא גיחך "אני מבין שאת מאוד נואשת, אם את חברה שלהם." אמר. הסתכלתי עליו בגבה מורמת. "סתם צחקתי. אני מבין שהם נחמדים אלייך, ואני שמח על כך." אמר, ואז הוסיף; "ניפגש בשש ליד האגם. אני אביא שתייה ואוכל. כדאי שנלך לשיעור. אנחנו מאחרים." אמר, הנהנתי ופסעתי לכיתת תולדות הקסם. את השיעור העביר רוח רפאים, בשם מרקוס פורס. זה היה השיעור הכי משעמם, אבל הוא היה חובה. כולם היו צריכים לעבור את הבחינה.
נכנסתי לשיעור, והמורה אפילו לא שם לב אלי. התיישבתי בין רפאל וסקופיאון. "למה את כזאת שמחה?" שאל רפאל, "השיחה עם אלבוס הלכה טוב?" שאל, ואני הנהנתי. סקורפיאון הזעיף פנים. נאנחתי לעצמי, "אולי תפסיק? הוא חשוב לי כמו שאתה חושב לרפאל!" אמרתי בעצבנות. לא מבינה מה הבעיה שלו. "אבל את בת והוא בן. אנחנו שני בנים. אנחנו חברים טובים, ואנחנו לפחות באותו הגיל!" אמר בעצבנות. גלגלתי את עיניי, ופלטתי נחרה חזקה מידי. רוח הרפאים פנתה עלי; "ובכן, מיס דרק, את רוצה להגיד לי משהו?" שאל. שמעתי את הצחוק החרישי של רפאל .
"לא אדון פורס." אמרתי בשקט. הוא נהנהן, והמשיך את ההרצאה המשעממת. "אז מה קבעתם?" המשיך רפאל. "אנחנו ניפגש אחרי הארוחה, ליד האגם." אמרתי בחיוך, "אני מקווה שזה יצליח לנו." אמרתי באושר, וסקופיאון כמעט ונחנק. שלחתי לו מבט זועף .
כשהשיעור נגמר, הלכנו לארוחת הערב. אכלתי קצת, כמו תמיד. הבנות שלחו לי מבטים עצבניים בלי הפסקה. "אולי תרגיעו אותם? תמציאו למישהי משהו, כדי שתשומת הלב שלהן תעבור אליה." אמרתי בעצבנות. רפאל חייך וקרץ לנערה בסוף השולחן. היה לה שיער חום מטולטל, ועיניים חומות גדולות. היה לה ביטחון עצמי גבוהה. מפני שישר היא החזירה לו קריצה ונשיקה באוויר. התחלתי לצחוק .רפאל גנח. "עכשיו היא לא תיתן לי להרגע." אמר בעצבנות. "היא לא הנערה הכי מקובלת בבית שלנו?" שאלתי בסקרנות, סקורפיאון הנהן. "היא יפה מאוד. אני לא מבין מה הבעיה שלך לצאת איתה." אמר, ואני הנהנתי. "היא אולי מעצבנת וחוצפנית, בעלת אגו גדול כמו טרול, אבל היא גם... אולי כדאי שאשתוק." אמרתי בחיוך, וצחקתי. הוא הזעיף פנים. סקורפיאון פלט גניחה קטנה כשהסתכל עליה שוב, אבל לא של ייסורים. "הייתי איתה פעם אחת. היא אחת הטובות במיטה." אמר, ואני גלגלתי עיניי, שוב. "אתה חושב רק על דבר אחד." אמרתי, והוא הנהן. "כמובן. עד סוף הלימודים אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה. אבל אחרי זה, אני אצטרך להתחתן עם מישהי שאני לא אוהב. אז למה לא ליהנות?" הופעתי, "אתה מתחתן כל כך מהר?" שאלתי, הוא הנהן. "זאת מסורת אצלנו במשפחה. יותר נכון, בכל המשפחות טהורות הדם." אמר ואז הוסיף "ההורים שלך הרבה יותר מודרניים משלי." אמר, ואני הנהנתי. "להורים שלי אין בעיה שאני חברה של מוגלגים, או של חצוי דם. והם לא מכריחים אותי להתחתן עם טהור דם בלי הרשות שלי. אני לא מתכוונת שזה דבר רע, פשוט אני רוצה לבחור לבד את בן הזוג שלי לחיים. אבל אני לא בטוחה בכלל שזה יקרה, בהתחשב בזה שאני מתה." אמרתי בגיחוך, ורפאל הנהן. "אני ככה כבר כמה שנים. אני משתנה, אבל אבא אמר שזה יפסיק ברגע שנגיע לגיל עשרים." אמר. "מתי הוא אמר לך את זה?" שאלתי.
"רק כששאלתי אותו. הוא לא חשב להגיד לי את זה מעצמו." אמר ברוגז.
"ככה זה כשאבא שלך הוא השטן." אמרתי בגיחוך, הוא הנהן, וסקורפיאון גיחך. "זאת שיחה ממש מוזרה." אמר.
"תתרגל." פלטתי. סיימנו לאכול, ויצאנו מהאולם הגדול. פניתי ישר לכיוון היציאה מהטירה. בחוץ היה קר. הבנים ליוו אותי החוצה, ואז חזרו לטירה. צעדתי לכיוון האגם, והסתכלתי מסביבי. שמעתי דיבורים שמתקרבים. אלה היו ג'יימס והחברים שלו. "תראו תראו. זאת לילית. מה את עושה כאן לבדך, מחפשת חברים?" שאל חבר של ג'יימס בצחוק. גלגלתי עיניים. "זה לא עניינך." אמרתי ופניתי שוב לאגם. התקרבתי לעץ הכי קרוב שהיה, ועליתי עליו במהירות. ברגע שהייתי על הענף הכי גבוה- התיישבתי, והסתכלתי על הסביבה .
הקבוצה של החברים התיישבה מתחת לעץ במדשאה. שמעתי עד לכאן את הדיבורים שלהם, ואת הצחוק שלהם .
השיחה שלהם התחילה ככה -




--------------------
נעמה - 14 - בטאית - רייבנקלו

הפרק הקודם