מכתבים ללילי

כל פרק מצד אחר של לילי או סנייפ.

הפרק הזה מהצד של לילי...

יש כמה קטעים שלקחתי מהספר והסרט...מקווה שתהנו:)

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

כשעליתי לרכבת אמא ואבא נפרדו ממני ופטוניה לא הביטה בי לשניה. אחרי שהרכבת נסעה ראיתי אותה ממהרת ללכת כאילו היא לא רוצה להתעקב. סוורוס נגע לי בכתף ואמר "לילי היא שמחה בשבילך אבל היא מקנא כי את מיוחדת והיא לא. לילי אל תיהיה עצובה בגלל אחותך היא רק מוגלית ואת קוסמת."

"סוורוס היא אחותי! וגם ההורים שלי מוגלים והם לא עושים לי את מה שהיא עושה לי. פעם היינו כל הזמן ביחד ועכשיו החבר הכי טוב שלי אומר שהיא רק מוגלית אבל היא לא היא אחותי." אמרתי לסוורוס ונתתי לו חיבוק למרות שכעסתי עליו.

"לילי היא אחותך והיא צריכה לקבל אותך כעצמך. ולא כסתם משהי שהיא רק פגשה. בדיוק היא אחותך ולא סתם משהי. אז לילי תשימי חיוך על הפרצוף שלך כי היום את נוסעת להוגוורטס איתי וניהיה שם ביחד כל הזמן ואנחנו בטח ניהיה שם באותו הבית."

"נכון סוורוס אתה צודק." נגבתי את הקצת דמעות שהיו לי וישבתי זקוף. 

אחרי חמש דקות אמרתי "מתי מגיעים אני רוצה כבר להגיע." 

"אני לא יודע מתי מגיעים אבל עדיין לא ממש יצאנו מהמנהרה אז נראה לי שעוד הרבה זמן."סוורוס אמר לי.

לפתע הופיע אישה מבגרת עם עגלה מלאה בהמון דברים ציבעוניים "משהו מהעגלה יקירים?"

"כמה עולה צפרדע שוקולד?" שאל סוורוס

"11 חרמשים"ענתה לו

"אין לי. לא תודה" אמר סוורוס כשהוא מרכין את הראש כלפי מטה

"לי יש" עניתי מהר. "מה עוד יש זה חטיפים מיוחדים?" שאלתי

"כן" ענה לי סוורוס. "יש גם ברטי בוטס בכל הטעמים."

"אז אני יקח גם וגם. כמה זה יעלה שניהם?" שאלתי

"2 אוניות יקירתי" אמרה האישה עם העגלה

אני לא ממש אוהבת ממתקים אבל לסוורוס לא היה כסף אז רציתי שיהיה לו איתי. זללנו את הממתקים עד שנתקלתי בממתק בטעם ליחה. זה היה נוראי ממש לא טעים, אבל מזל שהיה גם חצי צפרדע שוקולד לאכול אחרת הייתי מקיאה.

"לילי נראה לי שעברו כבר שעתיים מאז שיצאנו אני מקווה שנגיע בקרוב."

"מה? רק שעתיים. סוורוס רוצה לבוא איתי לנהג של הרכבת לשאול אותו מתי מגיעים?"

"אוקי" השיב לי סוורוס

הלכנו לתא הנהג ולא היה שם נהג. אז שאלנו את האישה עם העגלה שישבה עם איש שמן על יד תא הנהג.

"שלום" אמרנו אני וסוורוס

"שלום שלום יקירי, אתם רוצים קצת אננס מסוכר? מה הביא אותכם לפה?" שאל האיש השמן שישב עם קופסא של אננס מסוכר

"רצינו לדעת עוד כמה זמן מגיעים" אמרתי כשגימגמתי.

"עוד הרבה זמן יקירתי." אמרה האישה עם העגלה

"אני סלגהורן ואני יהיה המורה לשיקויים שלכם השנה. ומי אתם?" שאל האיש השמן

"אני סוורוס וזאת לילי אנחנו שכנים." אמר סוורוס בלי בושה

"אז נתראה מחר ביום לימודים הראשון שלכם" סלגהורן אמר ולחץ לנו את היד

אחרי שטיפה התרחקנו סוורוס אמר לי "קצת מפחיד לפגוש מורה ברכבת."

"נכון סו " אמרתי וחייכתי. סו הוא כמו אח בשבילי אני אוהבת אותו כאח.

אחרי כמה שעת שנרדמנו כמה ילדים עשו רעש במסדרון. אני וסוורוס התעוררנו וישבנו בשקט עד שהוא אמר לי "לילי לאיז בית נראה לך שניהיה?"

"אני לא יודעת. סוורוס לאיזה בית אתה רוצה ללכת?" שאלתי

"אני רוצה ללכת לסליתרין"הוא אמר ונקטע על ידי ילד עם שיער פרוע

"סליתרין? זה בית נוראי מי רוצה ללכת לשם?" הילד עם השיער הפרוע אמר.

"אנחנו ואם יש לך בעיה עם זה תגיד לנו?" אמרתי

"אתם לא רוצים ללכת לסליתרין. מי שבאמת טובים הם בגריפינדור הבית הכי טוב!" אמר חבר שלו.

"אז אתם תלכו לגריפינדור ואנחנו נלך לסליתרין. וגם תלכו מפה לחברים הגריפינדורים שלכם."

הם הלכו. אני וסוורוס התחלנו לדבר אבל נקטענו כשראינו את הטירה מחלון הרכבת. 

כשירדנו מהרכבת ראיתי את האיש הענק שלקח אותי לקנות דברים להוגוורטס האגריד.נסענו בכרכרות שלקחו את עצמם. ואז הגענו להוגוורטס, זה היה מקום יפייפה וידעתי שכאן יהיה כיף.

הגענו לאולם הגדול כשאני וסו מחזיקים ידיים והילד שמאחוריינו צוחק... לא אכפת לי מי זה כי אני וסו החברים הכי טובים. באולם הגדול אישה מבוגרת אמרה לנו מה הם הבתים כשכל האנשים שמסביב הסתכלו עליינו וסה היה טיפה מלחיץ.

היה כובע שאמר באיזה בית ניהיה.

"גורדשל ראש.... רייבנקלו."

"רמוס לופין...... גריפינדור"

"קרלו מור...... סליתרין"

"סורוס סנייפ.... סליתרין"

"סיריוס בלק..... גריפינדור"

"ג'יימס פוטר.... גריפינדור"

"שילה וויזלי*..... הפלפאף"

"לילי אוואנס..... גריפינדור" מה?!?!?!?!?!

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

פרק הבא על פי סנייפ

*שילה וויזלי האחות הקטנה של ארתור שמתה ביום שסיימה את הוגוורטס מהכשה של נחש צפע.

		הפרק הבא