מסיוט לחלום

הסתכלתי מחלון חדרי על הרחוב העמוס באנשים. אהבתי להסתכל סתם ככה מהחלון, להתבונן באנשים, לנסות לנחש מה הסיפור שלהם.

הוא מאחר לעבודה, היא מחפשת מישהו מוכר... וככה עברתי על עוד כמה עשרות אנשים עד שצילצול הפלאפון שלי הקפיץ אותי.

"הלו?" עניתי
"ג'סי את לא מבינה אני חייבת לדבר איתך..." שמעתי את קולה הנרגש של חברתי הטובה, אנג'לינה.
"אנג'י...מה קרה?" שאלתי בסקרנות.
" את מכירה את דניאל משכבה מעלינו, נכון?"שאלה.
בטח שאני מכירה את דניאל, חשבתי לעצמי. הרי הוא היה כל מה שרציתי אי פעם. אהבתי אותו בכול ליבי אבל הוא לא ידע בכלל שאני קיימת...
"כן..." עניתי, הפעם יותר חוששת.
" הוא שאל אותי אם אני רוצה לצאת לבלות איתו, נלך לקולנוע ו..."
יבבה חנוקה חמקה מפי הדמעות חנקו את גרוני ואיימו לפרוץ מעיני בכל רגע...אנג'לינה שמה לב שקרה לי משהו.
" ג'סי? ג'סיקה? את פה? מה קרה?" שאלה אנג'לינה בלחץ.
לא יכולתי לשמוע את קולה. הפלאפון נשמט מידי ונחבט בריצפה, הוא התרסק למיליוני חתיכות וכך גם ליבי.
חבטתי את ראשי בכרית, בכיתי וצרחתי.
אימי המודאגת נכנסה לחדרי וכשראתה אותי נבהלה.
"ג'סיקה מותק מה קרה?"
לא עניתי
"ג'סי...את בסדר?" שאלה בחשש.
" עזבי אותי...בבקשה" התחננתי, עדיין בוכה לכרית שכבר הייתה ספוגה.
" את מרגישה טוב? את רוצה שאני אקרא לרופא?"
"לא אני בסדר...תני לי להיות לבד..." ביקשתי בבכי.
"טוב..." אימי יצאה ואני המשכתי לבכות.

לפתע צילצל הטלפון של הבית ואמי ענתה. שמעתי את השיחה בחצי אוזן:
" אנג'לינה מה נשמע?" שאלה אימי.
היה שקט לרגע קצר כשאנ'לינה דיברה ואז אימי ענתה לה.
" היא לא יכולה לענות עכשיו, אני אגיד לה שהתקשרת..."

הודתי לאמי בליבי.

הייתי כל כך מאוכזבת. שמעתי פעם שאם לחברה קרובה קורה משהו טוב שהיא שמחה, אני צריכה לשמוח בשבילה אבל לא יכולתי. לא יכולתי לשמוח שחברתי הטובה יוצאת עם הבן האהוב עלי.
הרגשתי שמה שיכול לעזור לי זה טיול קצר שירענן אותי. התארגנתי וחמקתי בשקט מהבית. השארתי לאימי פתק:
"יצאתי לטיל קצר. אחזור עוד מעט."
הלכתי ברחובות שעכשיו נעשו שקטים יותר. רגלי הובילו אותי למקום האחרון שרציתי להיות בו עכשיו, לקולנוע. לא היה לי כוח לחזור, התישבתי על ספסל די רחוק עם הגב לקולנוע. אחרי חצי שעה הרגשתי יד חמה על גבי ורק עכשיו שמתי לב שאני קופאת. הסתובבתי לאחור וראיתי את האדם האחרון שרציתי לראות עכשיו, דניאל!

"מה את עושה פה?"
"אממ...עשיתי טיול...ולא שמתי לב שהגעתי לכאן..." עניתי בגימגום קל.
"תקשיבי, אנג'לינה סיפרה לי שאת ניתקת לה...למה? שאל באי נוחות קלה.
"סתם...לא חשוב" ניסיתי להתחמק.
"אז בואי נראה עכשיו את הסרט, יש הקרנה נוספת" אמר לי.
"מה?" הייתי מופתעת. "אתה לא עם אנג'לינה?"
"אז זהו...את ניתקת לה ולא הספקת לשמוע שביקשתי שתבואי גם..." ענה במבוכה קלה.
"למה רצית  שאני יבוא גם?" שאלתי מופתעת.
"אממ...רציתי לשאול אותך אם אתה רוצה לצאת איתי לדייט מתישהו, אני מתכוון רק אני ואת." ענה נבוך.
"אבל אתה יוצא עם אנג'לינה!" אמרתי בכעס. לא רציתי שיפגע בה.
"אני לא יוצא עם אנג'לינה!" עכשיו היה תורו להיות מופתע.
"אבל...אתה הזמנת אותה לצאת לבלות איתך!" אמרתי בקול קצת מאשים.
"כן...אני הרבה פעמים מזמין אותה..." ענה, לא מבין.
"אני לא מבינה, למה אתה מזמין גם אותי וגם אותה?" עניתי מבולבלת.
"אני לא מזמין אותה לדייט...אנחנו בני דודים!" ענה בגיחוך
"באמת?! " שאלתי. הרגשתי רע על השיחה עם אנג'לינה ורציתי יותר מכול להתנצל בפנייה.
"באמת" ענה לי.
איזה אידיוטית אני, חשבתי לעצמי.
"אז...את תיצאי איתי לדייט?" עכשיו חזרה המבוכה לקולו.
"בטח!" אמרתי ברצון.
"יופי אז מחר אני יבוא לאסוף אותך בשמונה. נלך לפיצה או משהו..." אמר נרגש.
"סבבה!" אמרתי בחיוך
"טוב, עכשיו כדאי שתילכי הביתה, את קפואה"
"אוקי...לילה טוב!" אמרתי.
"לילה טוב..." אמר והלך מחייך לעצמו.

עכשיו לא היה סוף לשמחה שלי! הגעתי הביתה וישר התנצלתי בפני אנג'לינה והסברתי לה מה הולך...

"יופי.." הייתה תשובתה הנרגשת " אני כל כך שמחה בשבילך.."
"תודה.." ענתי, עדיין מבוישת על התנהגותי בשיחה הקודמת איתה.
אחרי חצי שעה סיימתי את השיחה עם אנג'לינה, והנחתי את ראשי על הכרית שכבר התייבשה. זה בהחלט הולך להיות לילה טוב. עכשיו כל מה שנשאר לי זה רק לקנות פאלפון חדש!