מישהו הולך תמיד איתי

הכול נעלם.

לא יכולתי להבדיל בין כלום.

לא יכולתי לראות כלום.

לא יכולתי להרגיש כלום.

הכול נעלם.

מה כבר רציתי?

מה כבר ביקשתי?

לנצח, להילחם, להבריא.

נזכרתי במילים האחרונות ששמעתי, בקול רועד וחנוק:

"אני לעולם לא יעזוב אותך"

ואז הרגשתי טיפה,

טיפה אחת קטנה, שנפלה על צווארי.

ואז כלום.

רק המקום המוזר הזה, חסר צבע וצליל.

לפתע ראיתי אור עמום מולי.

התקדמתי לעברו בהיסוס.

עם כול צעד שעשיתי לכיוון האור,

הצלחתי להבחין בפרטים מסביבי.

זאת הייתה מנהרה ארוכה ומפותלת.

לא ידעתי מה לעשות.

החלטתי שאני לא יכולה להישאר במקום.

נזכרתי שוב במילים האחרונות ששמעתי,

ובהרגשה מעודדת יותר התחלתי ללכת לכיוון האור.

יודעת שמישהו הולך תמיד איתי.