פספוס של הזדמנות

לכל אחד זה קורה. פעם אחת בחיים. הזדמנות גורלית, שאולי באותו הרגע לא נראית כזאת. אפשרות, שלא שמים לב שקיימת. בחירה אחת, במובן מאליו שהוא בעצם שגוי. ותחושת החמצה, כשפתאום מבינים שנעשתה טעות. ותהיות, שנמשכות לנצח. מה היה קורה אם לא הייתי טועה? אבל את המציאות אי אפשר לשנות. מה שקרה, קרה.

אומרים שאני חכמה. שלכל שאלה יש לי תשובה. אומרים שאני אמיצה, אפילו מהמוות לא פוחדת. אומרים שאין שום דבר שממנו אני חוששת. אומרים... אומרים, וחלק נכון. וחלק לא. אין לי תשובה לכל שאלה, כי זה פשוט בלתי אפשרי. אמיצה אני כן, בהשוואה לאחרים, אבל אין לפחד מהמוות קשר לזה. זה שאין שום דבר שאני חוששת ממנו, גם לא נכון. אדם בלי פחדים וחששות הוא... פשוט לא אדם. אני, לדוגמא, חוששת מלשקוע במחשבות ותהיות עד שאאבד את העיניין במציאות. כן, זה אפשרי. יש מחשבות שבהחלט יכולות להעסיק אותי עד שיהפכו חשובות יותר מהמציאות. לדוגמא, מה יהיה הפספוס שלי. השאלה הזאת, ספציפית, מעסיקה אותי כבר די הרבה זמן. אני יודעת של אחד ואחת יש הזדמנות חשובה שהוא או היא מפספס/ת ואחר כך מצטער/ת על זה. לפעמים אפילו שתיים. אז אני תוהה, איזה הזדמנות אפספס, לאיזה אפשרות לא אשים לב, ומה תהיה הבחירה השגויה?
השאלות האלה מעסיקות אותי ברוב הזמן. פשוט אין לי מה לעשות. ככה זה כשיש מלחמה ואת בהריון. לא נותנים לך לעזור ומנסים לגונן עלייך בכל צורה אפשרית. היחידה שמבינה אותי היא אליס לונגבוטום, הנמצאת במצב זהה לשלי. ואני בהחלט מעדיפה להרהר בזה מאשר במי ימות הפעם. זה יכול להיות כל אחד. ג'יימס, סיריוס, רמוס, אחת החברות שלי, ההורים של ג'יימס, פיטר שאני לא מחבבת אבל הוא כן קונדסאי. סוורוס סנייפ, הידיד הכי טוב שלי לשעבר שאני עדיין קצת דואגת לו. חבר נוסף במסדר עוף החול שהקים דמבלדור. והרשימה עוד ארוכה. אז במקום להרהר בזה אני מהרהרת במה תהיה ההזדמנות שאפספס, ואפילו מה תהיה ההזדמנות שג'יימס יפספס. וכשהשיעמום כמעט הורג אותי, מה תהיה של סיריוס ושל רמוס או של אחת החברות שלי. הרי אי אפשר להרהר כל הזמן בעצמי.
אבל למרות כל השעות שבהן אני מבלה בהרהורים האלה לא הגעתי לתשובה לגביי. זה ממש מתסכל, כי חשבתי שאחרי שבוע בערך כבר תהיה לי תשובה כמעט ודאית. כן, אני עושה את זה כבר יותר משבוע. בערך שבועיים. עכשיו אני פשוט עוברת לתהות מתי אבין איזה הזדמנות חשובה אפספס. אני בכלל לא יודעת למה אני כל כך רוצה לדעת את זה.

רוב האנשים לא זוכים לדעת מה ההזדמנות שיפספסו, או בעצם זוכים לא לדעת. היום הבנתי מה יהיה הפספוס שלי, ואני כל כך רוצה לשנות את זה. כי הבנתי שההזדמנות שאפספס תהיה ההזדמנות לגדל את הארי שלי ולהיות לצידו כשהוא צריך. לראות נכדים. זאת תהיה גם ההזדמנות המפוספסת של ג'יימס, שמוכן להקריב את חייו למען הארי ולמעני. ואין לי ספק ששנינו נמות, כי הנבואה הגיעה אל וולדמורט, והוא בטח יגיע כדי להרוג את הארי. אנחנו, כמובן, נעשה הכל כדי לעצור אותו, כולל למות. מתי זה יקרה אני לא יודעת. ולשם שינוי אני שמחה מזה.

------------

אני יודעת שזה קצר, אבל... ת"בים?