הנבחרת

קודם כל, קצת רקע על הדמות ועל הזמן- ההתרחשות מתחילה בחופש הגדול בין השנה השלישית לשנה הרביעית בהוגוורטס.

איימי היא מכשפה בריטית, ילדית מוגלגים, שאביה נפטר, ואביה החורג הוא קוסם.

היא משתייכת לקהילת קוסמים מיוחדת וקטנה שלא הולכת ללמוד בהוגוורטס, ווהזקנים והמנוסים ביותר בקהילה מלמדים קסמים.
הפרקים הראשונים פחות מעניינים, אבל זאת רק ההתחלה :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

איימי הייתה מכפשה בת 13 וחצי, שבשנת הלימודים הבאה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-14.
 זה היה החופש הגדול, והיה חם מהרגיל.

אמה שלחה אותה לקטוף תותים מהחורשה. רעיון מטומטם, איך אפשר בכלל לאהוב תותים? חשבה לעצמה.

היא השתדלה לעשות זאת כמה שיותר מהר, כי היה כל כך חם.

הדרך הרגישה לה מוזרה. היא יכלה להישבע שהרצפה רועדת, שיש תזוזות באדמה.
לאחר 10 דקות של הליכה,היא הגיעה לחורשה. סוף סוף.

כשהיא קטפה בערך קילו תותים, הכל ניהיה חשוד ומוזר עוד יותר.

האדמה פערה את פיה, ונוצר חור גדול עמוק ושחור. זה הרגיש כמו חלום בלהות, סיוט מציאותי מידי.
היא הייתה בורחת, רצה, אם הייתה מצליחה להתאושש מההלם הפתאומי שהכה בה, כמו מכת ברק.

"לאאאא!" היא צעקה, צרחה מתמשכת שנשמעה בזמן שנפלה לבור.

 הכל הרגיש כמו בהילוך איטי, כמו בסרט.
 היא ראתה מין מגדל עקום, מבנה מיוחד במינו, שהיה אמור ליפול ולהתרסק אם היה שייך למוגלגים. אך הוא לא, הוא היה שייך לקוסמים.
היא המשיכה לצעוק, בתקווה שקולה ישמע.

היא נפלה והכתה ברצפה, כל גופה כאב.

לפני שהתעלפה ועיניה נעצמו, היא ראתה כתם כתום. ראש ג'ינג'י שהתקרב לקראתה.
.....................................................................................
עיניה נפתחו לאט לאט, שלב אחר שלב. היא מצאה את עצמה שוכבת על מיטה, בחדר קטן, מוקפת אנשים.
"אממממ, את בסדר?" היא שמעה קול לא מוכר מדבר אליה.

"כן כן" היא מלמלה בלי להתעמק בשאלה, ובלי להבין מה היא אומרת.
"חשבתי שאת מתה. אבל למזלנו, את לא!" מישהו גבוה בעל שיער ג'ינג'י אמר. היא חשבה שהיא הוזה, כי עמד מישהו זהה לו משמאלו.
"איפה אני?" היא שאלה באי נוחות מסויימת.
"במחילה! הבית הכי מדהים ביקום!" אמר הג'ינג'י השמאלי.

היא סקרה את החדר והבינה לפתע, שכולם ג'ינג'ים. כולם, למעט נער בעל שיער שחור, בעל משקפיים וצלקת הברק. הוא נראה מוכר. גם הנערה שלצידו, בעלת השיער החום, לא הייתה ג'ינג'ית.
"הכל טוב מתוקה? זה היה ממש מפחיד! שמעתי צעקות ואז ראיתי אותך מחלון המטבח. את נפלת נפילה ממש קשה, אבל טיפלתי בך, וכל השברים התאחו." אישה לחוצה שאלה אותך. 
"אני, אני מרגישה הרבה יותר טוב. תודה".
"איך זה קרה?" שאלה הנערה בעלת השיער החום. 
איימי סיפרה לכולם הכל. הם היו פעורי פה.
"זה קסם. בטוח קסם. אין עוד הסבר אחר. אבל למה? איך?" שאל נער ג'ינג'י, בעל חזות סמכותית. הוא נראה בוגר יותר מהנערים האחרים.
"ממש גילית לנו את אמריקה פרסי! ברור שזה קשור לקסם!" ענה לו הימני. פרסי גילגל עיניים.
"אני הולכת להתייעץ עם פרופסור דמבלדור על זה. חייב להיות לזה הסבר. אני שולחת לו ינשוף עכשיו." ענתה האישה.
"אני הרמיוני, זה שלידי זה הארי".
אני פרד, וזה ג'ורג'".
"אני רון, וזה פרסי." כולם הציגו את עצמם ואת אלו שעמדו קרוב אליהם.
"אני איימי, נעים מאוד". היא ניסתה בכל כוחה לזכור את השמות של כולם. 
היא נזכרה פתאום! זה הארי, הארי פוטר! " אתה הארי, הארי פוטר! ידעתי שאתה מוכר לי!"
"כן..." הוא ענה בביישנות. היא שמעה סיפורים רבים על הענווה שלו. גם בקהילות הקוסמים הקטנות ביותר והמיוחדות ביותר, הוא היה מוכר. הוא, ודמבלדור.

"פרופסור דמבלדור יהיה פה בכל רגע". חזרה האישה.
דפיקה בדלת. דמבלדור הגיע. הוא נכנס, הביט באיימי, וחייך. 
"טוב לפגוש אותך סוף סוף, איימי."