מות פוטר

היתה רוח חזקה, גשם דקיק שטף את הקרקע. לא נראה שום סימן לקוסם או לחיות או אפילו למוגל. עד שפיתאום הגיחה חבורת נערים מתבגרים מתוך הפרגוד האפור. חבורת הנערים הזאת לא היתה רגילה, הנערים היו מחפשי אוצרות קדומים והיתה להם מישלחת סודית מטעם מישרד הקסמים, שהמישלחת הזאת היתה בעצם סוג של משימה שבה הנערים חפשו איך ומה פשר הדבר. איזה דבר? אתם בטח שואלים, אז הדבר הזה היה מותו של גיבור הקוסמים הנועז הארי פוטר.

בתוך כל הנערים היה נער מיוחד, נער שקראו לו ג'יימס פוטר. ג'יימס פוטר היה בנו של הארי, הוא נישבע שהוא ימצא את פשר מותו של אבא שלו. הנערים דיברו בשקט אחד לשני זה היה חלק מהשיחה שלהם: "אנחנו לא יכולים לחיות ככה" צעק פיטר.

פיטר היה נער גבוה אם שער בלונדיני." אתה אמרת שאתה נישבע!" צעק ג'יימס שדמה מאוד לאבא שלו." אז הוא נישבע "צחק רונן," נראה לך שהוא באמת יקיים את זה ". זהו אלה כל הנערים, לא כל כך הרבה נערים, אבל הם מאומנים מאוד.

הנערים התחילו להקים אוהל. האוהל היה די קטן אבל היה בו מספיק מקום לשלושה נערים בני שש עשרה. הם גמרו אחרי עשר דקות בערך להקים את האוהל. האוהל היה יפהפה באור הקלוש של הירח. היה בו צבע סגלגל נעים כזה, אי אפשר להגדיר במילים כמה זה היה יפה. הם עשו מדורה קטנה וצלו עליה בשר שהם השיגו מהצייד אתמול. את הציד הזההם לא ישכחו לעולם.

הבשר היה מגעיל, אבל הם אכלו אותו במהירות. אחרי זה הם נכנסו לאוהל ופרשו שקי שינה. הם ישנו, וישנו טוב הם חלמו חלומות נעימים על זה שהם מוצאים את הארי פוטר.

בבוקר הם הלכו להרים. " יש סוף סוף הגענו להרים!" היתלהב רונן. " כן יופי" אמר ג'יימס עדיין חצי רדום. הם הגיעו להרים אחרי יום יומיים שהיו כמו היום הראשון, אבל היום השלישי היה שונה לגמרי.

"אני גמור" פיהק פיטר. "ואנחנו לא!" התלוננו ג'יימס ורונן פה אחד. "חכו רגע אחד" אמר פיטר, "זאת לא ביקתה שם?". "זאת כן ניצלנו!"לחש ג'יימס, "בשם תחתוניו של מרלין, תנו לי להבין, אתם מציעים שנלך לביקתה המוזרה הזאת בלי לדעת מ גר שם! מה אתם מטורפים על כל הראש!", צעק רונן."לא המצפן הקסום שלי אומר לי שגר שם מישהו נחמד שהואב לארח אורחים." אמר ג'יימס.

"אוקי בואו נלך לאט ובזהירות, כי אים יש שם קוסם רע אנחנו אבודים." אמר רונן.

הם היתקרבו אל הביקתה בזהירות, בידיוק כמו שרונן אמר. מדי פעם הם שמעו רישרוש קטן של חיות שלא שמעו קודם. כשהגיעו אל דלת הביקתה הם ראו שם פעמון קטן. הם רישרשו בפעמון ושמעו קול נעים של אישה אומר מביפנים"יבוא"

הם ניכנסו לביקתה בתוך הביקתה היה ריח נעים של אוכל טוב. היתה שם קוסמת צעירה שניראה שהיא מי שקראה להם. "שלום לכם" אמרה בקולה הנעים.

"מדוע באתם לכן?" הוסיפה לשאול. "אנחנו מחפשים אוצרות וגם את סיבת מותו של הארי פוטר, אבא שלי." ענה ג'יימס.

"אהה, אתה בנו של הארי פוטר המפורסם, נכון קוראים לך גיימס?" "כן" אמר ג'יימס."בלילה הם ישנו בביקתה, בחצות הם כבר היו ישנים.

אבל בחצות קרה עוד משהו חוץ מזה שהם ישנו.

בחצות בדיוק, הפכה האישה לזאבה. היא הלכה למיטות של הנערים ונשכה את ג'יימס... ג'יימס היתעורר בקפיצה ואיתו קמו גם פיטר ורונן.

"צריך ליברוח מהר היא אדם-זאב!"

הם קפצו מהחלון וברחו ליער כשהיגעו הם הרכיבו את האוהל וניכנסו אליו.

מהרגע שבו נשכה אותו ג'יימס היה בתוח שהיא רעה אבל אכשיו הוא הבין שהיא נתנה לו את פיטרון החידה של מות אביו.

"זהו זה!" צעק ג'יימס בשימחה. "אבא שלי בכלל לא מת, הוא רק הפך לאדם-זאב".

"בואו נחזור הביתה!" צעק פיטר. ובאמת הם חזרו הביתה!

סוף מעשה וסוף דבר!