מה קורה כשארתור משיג מחשב

ויתור זכויות יוצרים: הטאליה ואנגליה, פרוסיה, אמריקה, צרפת ועוד כמה דמויות שמוזכרות בקטנה, שייכים להימארויה הידקאז - סאמה(Himaruya Hidekaz), אין לי בעלות על שום דבר.

A/N: וואו, מפיק של אנגליה כשלון במחשבים, זה נהיה אנגליה טרול מחשבים! וכן, אנגליה, אמריקה, צרפת ופרוסיה בפיק אחד, כל כך נדיר אצלי. נצרו את הרגע הזה!

מחשבים. ארתור קירקלנד מעולם לא אהב מחשבים.

אולי יקראו לו זקן בגלל זה, אבל הוא מעולם לא אהב מכשירים טכנולוגיים מסובכים, והעובדה שאמריקה עשה לו למנהג לנפנף במחשבו האישי גרמה לאנגליה לחבב עוד פחות את המכשיר. אם רצה לשמוע מוסיקה או חדשות, היה לו את מקלט הרדיו הקטן שלו. היה נוהג להאזין לקולות הבוקעים ממנו, בעודו עוצם את עיניו ונזכר בתקופת המלחמות בהן חיילים שכבו בשוחות והקשיבו לפקודות מפקדיהם.

אבל זה הכול. בזמנו הפנוי הוא העדיף לקרוא ולכתוב, לרקום או לתפור, לטפל בגינה ולנקות את הבית, ואחד מתחביביו המועדפים היה לבשל. שום דבר ברשימה הזאת לא כלל מכשיר טכנולוגי שארתור לא ידע לבנות בעצמו, והכי טוב שהצליח לעשות היה לבנות מקלט רדיו חדש מכמה ישנים, שהיה להצלחה מסחררת עד שצרפת דרך עליו.

לכן, הוא התנגד להכנסת מחשב לביתו.

כאשר הוא ניצב מול מסך המחשב החדש שלו, לא היה לכך שום קשר לאמריקה, שהציע לו מחשב כמתנה לחג המולד כל חג מולד מאז סיום המלחמה, אלא יפן. כן, יפן. בפגישה האחרונה שלהם, הם ישבו ושתו תה ערבית, כהרגלם. השיחה הייתה נעימה, כרגיל, ויפן סיפר לו על קו ייצור חדש של מחשבים.

"בינתיים יש רק מודלי ניסיונות, אך הבדיקות מראות כי ניתן יהיה להכניסם לשוק בעוד כחודשיים.” יפן אמר, קולו רגוע ומתון. “למה שאנגליה-סאן לא ינסה את המחשב החדש?”.

"אתה יודע שאני גרוע עם מחשבים...” אנגליה נאנח, ולגם מספל התה האהובה עליו.

"כן, אבל הממשק שלו ידידותי למשתמשים חדשים, הוא פשוט וקל.” יפן סיים את התה, והניח את הספל שלו על השולחן.

שבועיים לאחר מכן הגיע המחשב לביתו עם הוראות הפעלה ביפנית, אנגלית וצרפתית. גם הדפדוף בחלק הצרפתי בספר הוראות ההפעלה לא עזר לו להבין מה הוא צריך לעשות עם הכבלים. לבסוף, הוא הצליח לחבר את המחשב בחדר העבודה שלו בכוחות עצמו.

הוא עצר, והרשה לעצמו להכין תה, שהביא אתו לחדר העבודה. המחשב ניצב במרכז שולחנו, וכאשר התיישב, היה צריך להזיזו מעט. הוא לחץ על כפתור ההדלקה, וחיכה שהמחשב יפעל בזמן ששתה תה. הממשק בהחלט היה ידידותי. הוא השתמש במחשבים כמה פעמים לפני כן, אך מעולם לא היה בבעלותו מחשב פרטי. הוא השתדל להרחיק את כוס התה מהמכשיר, כפי שיפן המליץ לו, למרות שאמריקה תמיד נותן לקפה שלו לזלוג מכוסו על המקלדת.

עכשיו, כשהיה באינטרנט, תהה אם הוא צריך להירשם לאתר הנקרא פייסבוק. אנשים רבים דיברו על האתר, כך נדמה.

ההרשמה לאתר הייתה מהירה, מהירה מדי אפילו, והוא הרים גבה ענקית. הגבה השנייה הגיעה בעקבותיה כאשר אמריקה שלח לו הצעת חברות. הוא היסס, אך משך בכתפיו, ואישר אותו.

אנגליה בילה את אחר הצהריים באישור חברים (יפן, סין, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, נורווגיה, רומניה) וכאלו שדחה (צרפת, רוסיה). הוא גם הצטרף לקבוצה הקסומה של נורווגיה ורומניה, וקצת נבהל כשראה שהם שיתפו דברים פרטיים, אך רומניה הרגיע אותו באומרו שהקבוצה סגורה, ורק הם יכולים לראות את התגובות.

מלבד זאת, הוא התחיל לשחק בדרגון סיטי. כעת הוא בשלב 30, ויש לו דרקונים שויילס לא יכול שלא לקנא בהם.

אנגליה חייך והתמתח, האזניות שלו כמעט מחליקות מאוזניו, וביוטיוב מתנגן שיר אקראי של סקס פיסטולס. יוטיוב בהחלט היה רעיון גאוני, לדעתו, הוא לא היה צריך להסתכן ולהחביא את הדיסקים שלו כל פעם כשאורח בא לביקור, והמוסיקה הייתה כל כך נגישה. זה הדהים אותו, וזה המשיך להדהים אותו כשהוא קפץ לשיר של איירון מיידן.

הוא היה עסוק בלהילחם נגד דרקונים אחרים תוך כדי תנועות מוגזמות של פריטה על האייר גיטר המגניבה שלו, כשפרוסיה שלח לו בקשת אישור. הוא לא היה יכול לסרב.

קסהסהסה, איגי, סוף סוף פתחת פייסבוק?

הוא התעלם מהכינוי, באנחה, וענה לו.

כן, אבל אל תעצבן אותי, או שאני אמחק אותך מרשימת החברים שלי.

התשובה לכך לא איחרה לבוא.

קסהסהסה, אל תתנהג כמו אדם זקן, עכשיו יש לך פייסבוק! אפשר למתוח את אמריקה, קסהסהסה!

הגבות של אנגליה התרוממו באותו הרגע (כמו הרגע שבו הוא גילה שאפשר לקרוא ספרים של ברונטה באינטרנט) והוא חייך חיוך דק (כמו החיוך שחייך כאשר ראה פרקים שלמים להורדה של שרלוק של הBBC).

איך בדיוק? הוא הקליד במהירות לחלון הצ'אט. גם אם לא היה לו מחשב, הוא היה מאומן במכתבות הישנות שלו.

אה, זה לא בעייתי! גילברט גם הקליד די מהר... כל מה שאתה צריך לעשות זה...

"אנגליה!!!” אמריקה קפץ על השולחן, וחלק מהתה בכוסו של אנגליה נשפך על השולחן. אנגליה לא מרוצה, הוא הזעיף מבט אל אמריקה.

"מה אתה רוצה, אידיוט?” הוא שאל, ותוך כדי ניגב את השולחן בממחטה שהוציא מכיסו הימני.

"למה יש תמונות מביכות שלי באלבום שלך?!” אמריקה נופף בדף מודפס מול פרצוף של אנגליה, בידו הוא אחז ערימה של דפים מודפסים אחרים, שבאופן חשוד נדמו כתמונות מביכות של אמריקה מהאלבום של אנגליה.

מהקצה השני של האולם בו התכנסו לפגישה החודשית, פרוסיה היה יכול לראות את החיוך של אנגליה, זה הפיראטי המפחיד, וחייך בעצמו.

"אני לא מבין אמריקה...” הטון של אנגליה היה משועמם, הוא התעלם מהתמונה שנדחפה לו לפרצוף.

"אתה פרסמת תמונות שלי! אתה הבטחת שלא תפרסם את זה בחיים! זה כל כך מביך!” אמריקה התחיל להתלונן בקול, והדפים נשמטו מידיו מבלי שהוא שם לב לדבר.

"אני לא פרסמתי אותם...”.

"שקר, הם באלבום שלך!”.

"כן, העליתי אותן כדי שתוכל לצפות בהן.”.

"אז אתה מודה!”.

"לא. אני ביטלתי את האפשרות שכולם יראו, דאגתי לכך שרק אתה ואני נוכל לראות אותן...”.

"אז את- רגע, מה? אוה... אוה...” אמריקה נרגע, וירד מהשולחן.

"היי, מון אמי, יש לך כמה תמונות... מעניינות פה! אני חייב לחלוק אותן עם כמה חברים!” צרפת אמר, ולפתע, הדפים המודפסים הופיעו בידו. הוא רץ מחדר הישיבות החוצה.

"לאאאאא!” אמריקה נפל על ברכיו וצרח.

החיוך המעושה של אנגליה רק התרחב.

OMAKE ♥ ~

ויילס התעורר, וזחל מהמיטה שלו באיטיות. הוא סוף סוף החלים מהכישוף שאירלנד הטיל עליו. לעזאזל, הוא צריך להפסיק להתערב עם סקוטלנד על דברים כל כך אקראיים, או שהוא יגמור במצב יותר גרוע מאירלנד מטיל כשפים איומים עליו.

הוא מתח את זרועותיו, והרגיש משהו נוגע בעורפו. זה היה אחד מהדרקונים הקטנים שלו.
“אהה, אתה רעב!” הוא אמר, והוציא נתח סטייק מתחת למיטה שלו, זורק אותה אל עבר הדרקון. שאר הדרקונים הגיעו, רעבים, ובתוך כמה שניות הם גמרו את הנתח, שהיה לא קטן.

ויילס, חייך, משך בכתפיו.

"זה הזמן לבדוק את הפייסבוק!” הוא אמר לעצמו באושר.

כאשר הוא נכנס לדרגון סיטי, והביט בגאווה על ארבעת הדרקונים האגדיים וששת הדרקונים הטהורים והנדירים שלו, הוא היה מאושר. עוד עשרה מיליון זהב לכיס.

אבל...

הוא הביט לשורת הדירוג.

זה היה בלתי אפשרי.

"ארטי עקף אותי בחמש רמות?!?!”.

וזה למה הדירוג גבוה יחסית. יאפ. סקס פיסטולס זאת להקת פאנק כזאת, משנות השמונים, אני חושבת... היא לא להקה כל כך טובה, אז בבקשה, אל תגרמו לי לחזור על זה. הסיכון שבאמירת השם שלה גבוה מדי ביחס לאיכות שלה.