שלישיית ספיידר

כל הזכויות שמורות ל - mayo, כותבת הפאנפיק.

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~

כשאני אספר לכם את הסיפור הזה, אני יכול לשנות אותו כאוות נפשי. אך כשאני אספר לכם אותו היום, אני לא אשנה דבר. לפעמים דווקא הסיפור האמיתי והלא מוקצן יכול לספק הוכחה טובה לדורות הבאים, ולכל קוראיו המבורכים. אני לא מקווה שתתרשמו ממנו, אלא שתעריכו אותו. אם לא תוכלו להעריך את הרפתקאות גיבוריו הסיפור חסר חשיבות או משמעות, ואני מקווה שהוא ישאיר אצלכם את חותמו, במקום כלשהו אי שם בתוך מאגרי הזיכרונות.

הסיפור הזה מספר על שלישיית מופרעים. מופרעים שלא דיברו זה עם זה מעולם, אך במקום סוער, חסר כל חשיבות, הם נפגשו בפעם הראשונה.

יש האומרים שמקומות סוערים הם מתכון לצרות, אך אני אומר אחרת. מקומות סוערים את המפתח להרפתקה מופלאה, ששלושת גיבורינו נתקלו בה לגמרי במקרה. אך עלינו לשמוח שכך קרה, כי אם היו נפגשים במקום כל שלושה ילדים אחרים, חייהם לא היו עוברים את המהפך הגדול שעברו.

סיפור ההרפתקאות הזה הוא לא סתם סיפור, וגם לא בדיה. הסיפור הזה, על ג'יימי ניקו וליאו, הציל את העולם שהשלושה מכירים.

*הסיפור מבוסס על סמך ראיונות אישיים עם גיבורינו. תלונות למיניהן - נא להפנות אליהם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


ג'יימי ישבה על יד השולחן ושירבטה באצבעות דואבות תשובות חמקמקות במחברתה. המורה נתנה להם שיעורי בית רבים היום, והיא לא התכוונה לשבת בבית יום שלם בגללם. השאלות נמשכו ונמשכו, אך כנראה שגם למורה נגמרו הרעיונות בסופו של דבר, וג'יימי קמה מהכיסא באנחה.

היא תיכננה להיפגש עם קייטי בקניון היום, ושהשתיים יסתובבו בין החנויות ויבחרו לקייטי בגדים. קייטי הייתה ניהנת למדוד את הבגדים ולהשתעשע בבגדים מוחצנים במיוחד, ולג'יימי הדבר לא הפריע. היא חיכתה לשעה האחרונה, בה היו השתיים מתיישבו בבית קפה ומשוחחות על כל מה שהעיק על ליבן. אך היום היא לא יכלה להיפגש איתה - השעה כבר הייתה מאוחרת, ויציאה מהבית כבר לא הייתה בתכנון.

"שיעורי בית מטופשים!" מלמלה ג'יימי ודפקה בידה על דפי המחברת הצהבהבה. היא נאנחה. זה לא יעזור לה. אך הדבר הביא דברים אחרים.

"ג'יימי?" אמה של ג'יימי נכנסה לחדר. "הכל בסדר? הייתי בטוחה ששמעתי אותך צועקת..."

"כן, כן," מיהרה ג'יימי לענות. "סתם... הבוהן שלי נחבלה."

האם הביטה בג'יימי בדאגה. "ועכשיו, מה מצבה?"

"הכל בסדר, אמא," ענתה ג'יימי בקוצר רוח. אולי היא תספיק לשוחח עם קייטי מעט בטלפון לפי ארוחת הערב?

"בסדר," האם נראתה מסופקת. "ארוחת הערב תהיה מכנה בעוד עשר דקות."

ג'יימי הנהנה בשיעמום ואמה יצאה מהחדר. היא הרימה את הטלפון שלה וחייגה את המספר המקוצר שהוביל אותה אל חברתה.

"הלו? ג'יימ!" קראה קייטי אל תוך השפורפרת לאחר שזיהתה את מספר הטלפון של חברתה.

"היי, קט," מלמלה ג'יימי לתוך השפורפרת. "סיימת את השיעורים?"

"הו, גברת מלאוד הגזימה מאוד היום. אני רק בשאלה החמישית!" התלוננה קייטי.

"שמתי לב," ענתה ג'יימי. "הצלחתי לגמור את השאלות בקושי, וכבר החשיך."

"איך הצלחת לגמור אותם?!" קראה קייטי. "אני יכולה להעתיק?"

"עניתי תשובות מתחמקות," הודתה ג'יימי. "והעבודה שלי בכלל לא נחשבת עבודה, אז אני מניחה שאני רק אגרום לך להיכשל."

קייטי נאנחה באכזבה. נשימותיה נשמעו דרך השפורפרת וג'יימי נאנחה גם היא בעצב. "חבל שלא יכולנו להיפגש היום," מלמלה.

"כן," אמרה קייטי. "כבר מצאתי שמלה צהובה כזו, שנראה כאילו היא צריכה לכסות מכסה מנוע של מכונית. באמת חבל."

ג'יימי צחקה רגע, ואז השתתקה כשאמה קראה מהמטבח: "ג'יימי! ארוחת הערב!"

"טוב," אמרה ג'יימי. "אני צריכה לנתק, ארוחת הערב מוכנה."

"בתיאבון!" קראה קייטי והשיחה נותקה.

ג'יימי יצאה מחדרה אל המטבח והתיישבה אל השולחן. אמה הגישה ספגטי וג'יימי טרפה אותו במהירות, ולאחר שסיימה היא ניגשה למיטתה.

"רגע, חכי, ג'יימי. אני ואבא רוצים לשוחח איתך."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דמויותינו הראשיות הסכימו שאפרסם את סיפורן רק אם אתן להן חוות דעת בסוף כל פרק. פרק זה מסופר על ג'יימי, כך שהיא ביקשה שאתן לה לספר קצת על עצמה. זה מה שהיא כתבה:


קוראים יקרים,

היי, זו ג'יימי לי. שמי המלא הוא ג'יימי לי, אך אני תמיד מבקשת שיקראו לי ג'יימי, כי לדעתי 'לי' זו תוספת מגוחכת וחסרת כל ייחוד. ג'יימי זה שם יפה יותר.

המשפחה שלי מורכבת מארבע נפשות: אני, אבא שלי (דילן), אמא שלי (קלואי) ואחי הקטן (מיקל). מייקל בן עשר היום, אך בתקופת ההרפתקאות הוא היה בן שבע.

אני אוהבת בעיקר לצאת מהבית. אני אוהבת לנשום את ריחם האביבי של הפרחים, ולכן בדרך כלל יש לי בושם בתיק. ברגעים לחוצים אני נושמת ממנו ונרגעת.

אני מתנדבת גם בפינת הליטוף הציבורית, וכולם שם כבר מכירים אותי. פעם בשבוע מחכה לי שם המתנדבת הקודמת, נותנת לי את המפתחות והולכת.

על החברה הטובה ביותר שלי כבר קראתם. אני וקייט באמת אוהבות ללכת לקניון יחד, וקייטי היא... חברה שלי. לפחות עד... טוב, אין סודות בחברה!

ודבר אחרון - אני מזהירה אתכם.

אל תאמינו לאף מילה שיוצאת לניקו ולליאו מהפה, מניסיון. אני מכירה אותם כבר שלוש שנים וכל דבר שהם אי פעם עשו הם הקצינו והפכו למעשה אבירי של ממש, גם אם זו הייתה סתם בעיטת כדור לשער.

רוב הסיכויים שהדיעה שלהם תהיה מוקצנת ומוגזמת למדיי.

בכל מקרה, בהצלחה בעיקול הסיפור הזה,

ג'יימי

		הפרק הבא