הארי פוטר הדור הבא

כסקורפיוס הבחין בחברו בהמשך הרציף, הוא שתל נשיקה חטופה על לחייה של אימו, פרע את שיערה החום והעדין של אחותו הקטנה ואמר "אני אראה אתכם בחג המולד, בסדר?".
"בסדר.. אני מצטערת שאבא לא הגיע להפרד ממך, סקורפיוס." אימו ענתה.
"זה בסדר, אמא.. כבר מהשנה השנייה הוא כבר לא מגיע. זה נהיה הרגל." ונופף לשתיהן לשלום.

הוא נדחק בין תלמידים רבים שנפרדו מהוריהם, מסביבו ציוצים וקולות שונים של חיות בעוד הוא דוחף את מזוודתו בקושי קל אל יעדו.

"מר אלבוס פוטר!" חייך סקורפיוס וטפח על שכמו של החברו הכי טוב.

"וואו, אחי. אני חושב שלא קראת לי אלבוס מאז שנה ראשונה." אמר אלבוס המשועשע.

"שלום מר וגברת פ'" ולחץ את ידו של הארי פוטר וחיבק קצרות את ג'יני. "היי קריקט." הוסיף בקריצה אל ביתם לילי והיא בתגובה הוציאה אליו לשון.
"שלום סקורפיוס! נחמד מאוד לראות אותך. חבל שלא באת לבקר בחודשי הקיץ." אמרה גברת פוטר.

"באמת שרציתי," שפשף סקורפיוס את עורפו בידו "אבל אבא החליט לקחת אותנו לטיול שורשים בטרנסילבניה."

"מתאים לאבא שלך לבחור יעד מיוחד שכזה." צחק הארי.

באותו הרגע נכנסו דרך הקיר שמוביל בין רציף 9 ושלושה רבעים לתחנת הרכבת הוגוורטס אקספרס, רון, הרמיוני וזוג ילדיהם הוגו ורוז.

הארי נופף הרים את ידו לגובה וקרא בשמו של רון. כשאר הוא הבחין בו הוא ומשפחתו התקדמו לעברם.

בעוד אל נותן לרוז חיבוק קצר וצחק "לא התגעגעת אליי יותר מידי, נכון? כי נפגשנו רק אתמול אצל סבתא מולי."

היא צחקה בתגובה ונתנה חיבוק גדול לידידה סקורפיוס. אחרי שהתנתקו היא שאלה בחיוך, "סקורפיוס אז איך היה בטרנסילבניה?". מאז שנה שעברה, הדברים נהיו טיפה מביכים בין סקורפיוס ורוז, אך אלבוס לא הבחין בדבר.

"היה די... אממ, איך אפשר לומר? משעמם." הוא גיחך "לא פגשתי אפילו ערפד אחד. למרות שחלק מהדודות שלי די הזכירו לי כאלה. אגב כמה פעמים אני יכול לבקש ממך לא לקרוא לי סקורפ?"

"ברור שלא יהיו הרבה ערפדים בטנסילבניה, המיתוס שזה מקורם גורם להם להתפזר ברחבי העולם. אם הייתי ערפדית, גם אני הייתי מנסה להמנע מכזה קיטש." אמרה רוז.

"אחי, הכינוי סקורפ נדבק אלייך. ואני גאה שאני יכול להגיד שאני המצאתי את הכינוי." אמר אלבוס והשניים התחילו להתקוטט בצחוק.

"טוב בקיצור, אני ממש שמחה לחזור להוגוורטס." חייכה רוז.

אלבוס ורוז נפרדו מהוריהם ומיהרו עם סקורפיוס לכיוון הרכבת כדי לתפוס מקום טוב.

בעודם מתרחקים שאל רון את הארי "מי היה מאמין שהילדים שלנו יתחברו דווקא עם מאלפוי."

"רון, הם חברים כבר שש שנים. חשבתי שכבר התרגלת לרעיון." גיחך הארי.

"כן, אני יודע אבל.. מאלפוי?" אמר רון.

"גם אני הייתי מופתע לגלות שבמכתב הראשון שאלבוס שלח הביתה הילד שהוא סיפר עליו, שנבחר איתו לגריפינדור, הוא מאלפוי. אבל בשורה התחתונה, הוא ילד נחמד." טפח הארי על כתף חברו ושניהם התקדמו לכיוון היציאה מתחנה.

השלושה בחרו תא נחמד ורוז ואל מיהרו אל תא המדריכים לתדרוך ראשוני. הרכבת התחילה לנוע ואלבוס נשכב על הספסל לבדו בתא וחשב על אסטרטגיות חדשות לקבוצת הקווידיץ', היות והוא נבחר לכהן כקפטן בשנתו השישית כשאשר אחיו סיים את לימודיו. לפתע נפתחה דלת התא ונכנס ברעש רב גרייסון ווד, ויולט צ'אנג, קלייר לונגבוטום ולורקן וליסנדר סלמנדרה.

הבנות נכנסו ראשונות והתיישבו על הספסל שממול ואלבוס התרומם לברך את חבריו.

אמר גרייסון ווד שהיה נער רועש ותוסס מגריפינדור בעל שיער חום-אדמוני ועיניים חומות טובות התיישב והרווח ליד ויולט צ'אנג וניסה להניח את זרועו על כתפה והיא העיפה אותה בגיחוך. ויולט הייתה יפיפיית השכבה, הייתה בתה של צ'ו צאנג ואביה לא לקח חלק בחייה, והיא אינה יודעת עליו דבר מלבד שהוא בן של ויולה. ומכאן נגזר שמה. תווי פניה היו אסייתיים כשל אמה, אך צבע עיניה היה כחול-ירוק בהיר ושיערה הבלונדיני הארוך היה קלוע בצמה על הצד. היא הייתה ידועה בסנוביות שלה, אבל עדיין השתייכה לגריפינדור. היא התחברה באופן מפתיע אל רוז כבר בשנתן הראשונה.

חברתה הטובה ביותר קלייר, שהייתה נאה בפניי עצמה הייתה כמו כל השאר בגריפינדור והייתה בעלת עיניים ירוקות ושיערה החום והחלק שהגיע מעט אחרי כתפיה, גיחכה על דחיית ווד על ידי חברתה, אך הקנאה בהקה מעינייה.

התאומים סלמנדרה היו היחידים בקבוצה מבית רייבנקלו, שהתיישבו בשני צידיו של סקורפיוס, היו זהים ובלונדיניים. כל אירוע שהם נכחו הפך במהירות למעולה. למרות היותם מרחפים במקצת הם היו משעשעים במיוחד.

"אף פעם לא שמתי לב לזה, אבל יש לנו בחבורה הרבה בלונדינים." אמר אלבוס וחבריו צחקו.

"מזל שבחרנו את התא הגדול... נהיה פה טיפה צפוף." ציין סקורפיוס.

אחרי שעות של נסיעה, כמה בקבוקים של בירצפת אלכוהולית שהגניב גרייסון, הרבה ממתקים שקנו מהעגלה התחילו החבורה לשחק פוקר. לבסוף נשארו רק שניים במשחק בעוד האחרים נשכבו, או רקדו או פשוט נהנו מהשפעת האלכוהול.

"אוקיי," אמרה ויולט לגרייסון בניסיון שמירת אדרת פנים רצינית, "אני מעלה בשלוש צפרדעי שוקולד ועוגיית דלעת. אתה בפנים או בחוץ?" והתחילה לגחך.

"אין לך כלום... את מבלפת. אני שם הכל בפנים." אמר גרייסון.

"כן? טוב אני משווה. אתה בטוח?" היא שאלה בחיוך ממזרי. "כן." הוא ענה לה בביטחון למרות שהחיוך המיס אותו מפנים וחשף את קלפיו.

"פלאש" גרייסון הוסיף.

"אז מה אתה אומר על זה?" ויולט חשפה את בפניו פול האוס.

"אני לא מאמין!" נדהם גרייסון וקבל את פניו בידיו. ויולט קמה מהרצפה ורקדה ריקוד ניצחון.

"משחק חוזר!" הוא קרא.

היא הסתכלה עליו בחשד וצחקה "כדי שתפסיד עוד פעם?"

"לא אבל הפעם אם אני מנצח את תצאי איתי." חייך גרייסון.

"תפסיק לחלום." אמרה "אולי תזמין את קלייר היא מזילה עלייך ריר ארבע שנים." צחקה צחוק פעמונים.

קלייר שישבה בצד והתבוננה בהם הסמיקה כמו עגבנייה וצווחה "לא! מה פתאום! ויולט למה את משקרת?!"

"סתם צוחקים איתך, צ'אבי, מה את מתה." גלגלה ויולט את עינייה.

צ'אבי היה כינוי שבו ויולט קראה לקלייר. הכינוי נגזר מהיותה של קלייר שמנה ממש, בשנים הראשונות של הוגוורטס. אך לפני השנה החמישית לקחה קלייר את עצמה בידיים ורזתה עשרות קילו. אך למרות זאת דבקה ויולט בכינוי.

אלבוס תהה מתוך השכרות למה קלייר נותנת לויולט להשפיט אותה, אך לא אמר דבר.

אחרי שהשפעת האלכוהול התחילה להפוגג התחילו הנערים ללכת בתורות להחליף לתלבושת בית הספר.

וברגע מסוים נשארו רק השלישייה בתאם.

"סוף סוף שקט." נאנח אלבוס. "טוב חברים, אני הולך להשתין עוד רגע אני חוזר."

אלבוס השאיר את סקורפיוס ורוז לבדם. דבר שלא קרה מאז היום האחרון של הלימודים בשנתם השישית בו המתינו להוריהם.

"אז... אנחנו  שנה שביעית." אמר סקורפיוס כדי לשבור את הקרח ולא הביט בעינייה של רוז.

"אממ.. כן, הא." השיבה.

סקורפיוס הביט לרגע בשיערה הג'ינג'י של זולתו והבחין בפרח ששזרה בו.

"אהבתי את הפרח." אמר והצביע על הפרח הלבן.

היא הניחה עליו את ידה ואמרה "זה שושן צחור."

"אה, לילי כמו אחות של אלבוס, לא?" גיחך סקורפיוס "עוד ציפיתי שאולי תענדי ורד."

"אממ, אתה צודקת." היא גיחכה והביטה אל הרצפה כדי להסתיר את הסומק בלחייה.

אחרי כמה רגעים של שתיקה, הוא אחז בלחייה בידו, והרים את פניה אליו והביט בעינייה.

רוז לא הייתה גבוה מאוד אך סקורפיוס היתמר בגובהו יותר מראש וחצי מעליה.

הוא הביט בעינייה החומות ואף יכל לספור את הנמשים הרבים על אפה. הפעם האחרונה שהוא היה כל-כך קרוב אליה, הייתה כשנישק אותה ברציף ביום האחרון של הלימודים.

הם עמדו לבדם ברציף ודיברו על דברים סתמיים. הוא בכלל לא הבחין ביופי של רוז עד לשנה השישית. בנשפים שהתקיימו בהוגוורטס, כשהרגיש עצל מלהזמין נערה כל שהיא, היה תמיד לוקח אותה כי היא הייתה נותרת ללא בן-זוג. סקורפיוס לא יכל לעצור את עצמו מלחשוב כמה היא יפתה והשתנתה מהילדה הרזונת שהכיר בשנתו הראשונה.

סקורפיוס עצם את עינייו ורכן לנשק את רוז אך ברגע ששפתותיהם נגעו נשמע קול רחש מכיוון הדלת.

"נו ויולט, אז את תצאי איתי להוגסמיד?" נשמע אלבוס מצידו השני של הדלת.

נשמע ציחקוקה המזויף של ויולט, שאותו תמיד השמיעה כשנמצאה ליד בנים שחיבבה.

"אם תזכור את זה שתתפקח, אני אסכים." היא ענתה לו

רוז הסיתה את מבטה והתנתקה מסקורפיוס.

שאלבוס וויולט נכנסו דרך הדלת ומצאו את סקורפיוס ורוז מעמידים פנים של כל-אחד-עסוק-בענייניו.

מאותו הרגע לא נותר הרבה מהנסיעה ברכבת והנערים ירדו ברציף הרכבת בבית הספר.

ברציף הם ירדו עם זרם הילדים, המזוודות ובעלי החיים שהציף אותו. גבוה מעל כולם הם הבחינו בהאגריד המזדקן, המחזיק את פעמונו הנוסטלגי וצועק "שנה ראשונה אליי!".

אף אחד מהם לא רצו להטריח אותו, אז הם החליטו לברכו בשלום אחרי ארוחת פתיחת השנה.

אלבוס, רוז, סקורפיוס, קלייר, ויולט וגרייסון, עלו תמיד יחדיו על הכרכרות בדרכם לבית הספר.

אלבוס כרגיל נכנס ראשון אל המרכבה והוא משך את ויולט אחריו בידה. גרייסון שהבחין במתרחש קפץ לשבת על ידה. בספסל ממול עלתה באדישות על הכרכרה קלייר. ובחוסר רצון נדחקו סקורפיוס ורוז זה לצד זה.

שניהם מאוד הובכו מהסיטואציה וניסו למנוע מגע אחד בשנייה.

בארוחת פתיחת השנה המסורתית, בעוד כל אחד מהחבורה התפזר לשולחנו, פתחה המנהלת פרופסור מקגונגול את נאומה.

אלבוס, שכבר הצליח לנער את השפעת הבירצפת, התיישב בשולחן גריפינדור ומתח את צווארו כדי להביט בויולט, שהיא ברגע שהתיישבה "הותקפה" בגברים שהגיע כולם לקרקר סביבה. כל אחד מהם זוקף את שריריו כטווס גאה.

אלבוס נחר בעצבים והתחיל לשחק באוכל שבצלחתו.

רוז הסתובבה אחורה והבינה במי אלבוס בהה.

היא וסקורפיוס התיישבו למול אלבוס וניסו להתנהג כרגיל.

"בן-דוד, אני אומרת לך. היא לא שווה אפילו את קצה השיער השחור שלך." אמרה רוז.

"מה את מדברת, היא מדהימה. וחשבתי שאת אמורה להיות חברה שלה." הביט אלבוס ברוז במבט משתומם.

"היא כן. אבל היא כלבה. אתה ראית איך היא התייחסה לקלייר היום." היא הצתדקה.

"אממ, לא שמתי לב." שיקר אלבוס "חוץ מזה היא לא הגנה על עצמה."

"עובדה שאתה זוכר, חרטטן קטן." אמרה רוז והתחילה לאכול מהנזיד שלה.

"אחי, אני לא מבין מה אתה מוצא בה..." סקורפיוס הסתובב להביט בויולט והמשיך "היא משעממת כל-כך."

"סקורפ, היא פשוט... אחח, איך אני אסביר?" אמר אלבוס והתאמץ לחפש את המילים.

"כוסית? כן אחי. גם לי יש זין, גם אני רואה את זה." אמר סקורפיוס ביובש.

המבט שרוז תקעה בו היה כל-כך חריף שסקורפיוס כמעט נפל אחורה. "איך אתם מדברים?" היא התרגזה "אין לכם שום כבוד לבנות? אלבוס היית רוצה שידברו ככה על לילי?"

"מי שידבר ככה על קריקט, אני אהרוג אותו." אמר אלבוס מבלי להסתכל עליה בכלל ותקע את מזלגו בכוח בחתיכת עוף שעל צלחתו.

"יופי אז תשתקו. הקינוחים הגיעו." אמרה והשלושה צללו לאסוף משלל הקינוחים לצלחות שלהם.