לילה אחד

מתורגם באישור המחברת.

ויתור זכויות לרולינג ולכותבת הפאנפיק.

אז הפורטל קרס, ונשאר לי המון זמן לתרגם. יש לי הרבה פיקצרים, מתורגמים וגם פאנפיק בעל 8 פרקים, שארבעה מהם כבר מתורגמים, מה שאומר שקצב הפרסום יושפע מכמות התגובות. תהנו, ותגיבו!

"אני לא יכול." לחש דראקו והלך משם באיטיות מפניה המכוסות בדמעות של הרמיוני.

זה היה לילה, והוא היה חייב לסיים את מערכת היחסים שלו איתה. היא כבר ידעה יותר מדי, לא הכל, אבל היא ידעה שהוא היה אוכל מוות. הלילה הזה, כשהיא מצאה אותו על הרצפה מתפתל בייסורים, כשעשתה את הסיבוב שלה היה הלילה הטוב ביותר והגרוע ביותר בחייו.

*פלאשבק*

"אה!" זעק. ברכיו התכופפו והוא קרס על הרצפה, לופת את ידו כאילו ירייה כואבת פגעה בה. הוא בזבז יותר מדי זמן בחדר הנחיצות והיה צריך להתגנב עכשיו בחזרה אל המרתפים, אבל הפגישה עם אדון האופל לא הלכה טוב וזה היה עונשו. הוא נאבק כדי לשבת, נופל חזרה כשהכאב עבר דרך ידו פעם נוספת.

הרמיוני,  בהיותה קפדנית מושלמת, שמעה את הבכי של הכאב, ומיהרה ללכת במורד המסדרון. מה שהיא ראתה הדהים אותה. דראקו מאלפוי, חסר ישע ומעונה.

"מאלפוי! מה קרה?" שאלה בדאגה כשהוא זעק פעם נוספת בייסורים. היא הבחינה רעד ולפת את ידו, כרעה על ברכה וניסתה להזיז את ידו.

"תתרחקי ממני!"

"לא! לא עד שתספר לי מה קורה איתך, צריך לקחת אותך למדאם פומפרי!"

"אני לא צריך לראות אותה, אני בסדר, פ-פשוט תתרחקי ממני בוצדמית!"

מתעלמת מהעלבון, היא הזיזה בחוזקה את ידו מאחיזתו.

מה שראתה זעזע אותה עד לעמקי נשמתה.

"דראקו..."

לא מסוגל להסתיר את כאבו, הוא העווה את פניו פעם נוספת כשראה טיפות דם נוטפות מעורו הבהיר.

'אוכל מוות. לא. לא, חייב להיות סיפור מאחורי זה, הוא רק בן 16!' היו המחשבות בראשה של הרמיוני כשהביטה בסימן המדמם.

בהיסח דעת הרמיוני הוציאה את שרביטה והחלה לרפא את הפצעים הפתוחים שלו.

ברגע שהיא סיימה לרפא אותו ורעידותיו שכחו מעט הוא התיישב בזהירות.

היא ידעה. היא ידעה מה הוא היה, ולמרות זאת היא עדיין ישבה לצידו.

למה?

כשיצאה מהטראנס הו הייתה, הרמיוני קמה וברחה, דמעה בודדת מתגלגלת במורד פניה.

*סוף פלאשבק*

מאז אותו לילה גורלי, הוא והרמיוני נעשו קרובים. היא הייתה מרפאה אותו בכל פעם שהרגישה תחושת צריבה בכיס גלימתה, והוא היה מקשיב לה בחזרה על צרותיה בכך שרון ולבנדר היו ביחד.

עד לילה אחד, כשהידידות שלהם נהפכה למה שהייתה כרגע.

לילה אחד, נשיקה אחת, מעשה ערמומי אחד;  והחסימה השתחררה. הבכי החנוק ששמע מהרמיוני גרם לו לרצות לקרוע את ליבו. אבל המלחמה הגיעה, והם היו בצדדים המנוגדים.