"נימפדורה !! נימפדורה !! בואי לכאן מייד !!" צעק נוויל לונגבטום ברציף תוך כדיי שהוא ממהר אל אמצע הרציפים תשע ועשר.
"אבל אבא בסך הכל שיחקתי עם הרכבת !!" תירצה נימפדורה
"רכבת היא לא משחק את יודעת שאסור לך להשתמש בקסמים אלא בסכנה בלבד !! אני לא רוצה אפילו להיגרר למצב הזה, את עוד ילדה !!" נזף בה אביה
נימפדורה פתחה פיה לדבר אבל-
"אביך צודק נימפדורה.. רכבת היא אינה משחק, בואי חמודה עוד עשר דקות אחת-עשרה" אמרה לונה בקולה הסהרורי הרגיל
"טוב אמא" אמרה נימפדורה וסומק קל עלה בלחיה היא המשיכה בדבריה-
"מתיי נגיע ? אני גם רוצה להגיע להוגוורטס ! " נימפדורה שאלה בציפייה, זאת תיהיה הפעם הראשונה שלה בהוגוורטס !
"הנה.. רק עוד רציף אחד.." אמר נוויל בעדינות וחייך חיוך קל
-הם הגיעו לאמצע רציפים תשע ועשר-
נוויל התכופף עד שראשו היה במעט יותר נמוך מראשה של נימפדורה, הוא הניח את כף ידו על כתפה של נימפדורה-
"תיהי ילדה טובה, בשבילי ובשביל אמא שלך.. אני יהיה שם בשביל להשגיח עלייך אבל בכל זאת- אני בוטח בך מותק, נסיעה טובה" נוויל חיבק את ביתו נשק לה קלות על הלחי, קם ופנה אל אישתו-לונה
"ואת לונה יקירתי.. תשמרי על עצמך, והראיון עבודה כדיי לקבל קידומת במשרד הקסמים קטן עלייך" הוא קרץ לה קריצת חיבה "זה בסדר שתקחי את דורה הקטנה לרציף ? אני חייב להתעתק להוגסמיד ולהגיע להוגוורטס, יש את הכנות לקראת הפתיחה ואני חייב להכין את שיעור תורת הצמחים למחר.. וגם יש לי אחריות כראש הבית של גריפינדור ו-"
לונה נשקה לו נשיקה מלאת אהבה בשפתיים.. נשיקה שאומרת הכל !
"תודה" נוויל מילמל והלך למצוא לו סימטה ריקה להתעתק בה
|