היו לנו חיים יפים יחד

הפרק מכיל דירוג R חלש.

קריאה מהנה!

--------------

״את רוצה את הפודינג?״

בלה גלגלה את עינייה בחוסר סבלנות. ״אמא, את צריכה להפסיק להאכיל אותי, ולאכול אותו בעצמך.״

לילי חייכה. ״אני אוהבת להאכיל אתכם,״ מלמלה. ״תמיד עשיתי. והאכלתי גם את הילדים שלכם.״

״כן, אבל האוכל שמביאים לך פה אמור לעזור לך.״ השיבה בלה.

״לא, זה אוכל לאנשים חסרי שיניים. אני עוד יכולה ללעוס, תודה רבה.״ היא התיישבה, גורמת לבלה לקום ולנסות לעצור אותה. ״קדימה, פעמונית, אנחנו יוצאות לטייל.״

לילי נהגה לקרוא לבתה פעמונית, למרות שבלה תמיד התעקשה שיקראו לה בשמה.

״אמא, על מה את מדברת?״

״רק אתמול שמעת את הרופא אומר שיש לי חודש.״ אמרה לילי, מתחילה להתלבש. ״ואני לא מתכוונת לבזבז אותו במיטה.״

בלה הביטה בה בחוסר הבנה. ״על מה את- מה?״ לילי ליטפה את פנייה. ״אם אחיך לא יכול לבוא היום, יש לנו הזדמנות לצאת לטייל. בחייך, מתוקה. קחי אותי להתאוורר.״ לבסוף בלה וויתרה. השתיים ישבו במסעדה קטנה מחוץ לעיר, נהנות מהמבורגרים משובחים.

״הייתי משגעת את אבא שלך לפני החתונה.״ לילי חייכה, נזכרת. ״לדודה רוז ולי היו מלא תכנונים ורעיונות, ופשוט התעללנו בו.״ בלה הרימה גבה. ״מה הוא עשה?״

לילי משכה בכתפייה. ״הוא אהב אותי מספיק בשביל לעשות את מה שאני רוצה. הוא תמיד וויתר לי.״

״אמא, תספרי לי איך התחלתם לצאת,״ ביקשה בלה. לילי חייכה בהתרגשות.

״התחלתי לריב איתו במסדרון.״ היא צחקה. ״בחיי שאני כבר לא זוכרת על מה, אבל אני די בטוחה שחשבתי שיש לו הפרעת אכילה וניסיתי להכריח אותו לאכול.״ בלה הביטה בה בבלבול. ״לא הייתם יריבים?״ לילי הנהנה. ״כן, טוב. זה לא עניין אותי. כל מה שרציתי היה שיאכל את הלחמנייה המטופשת שתקעתי לו בתוך הפה.״

בלה לגמה מהמשקה שלה, מחייכת. ״והוא אכל?״ לילי צחקה. ״לא, לא ממש. ובגלל זה התחלתי לצעוק עליו. ניסיתי לשכנע אותו שיש לו משהו ששווה לחיות בשבילו, ואז הוא פשוט נראה אומלל פתאום, לא הבנתי מה קרה. אבל הוא התקרב אליי. אני התרחקתי, אבל הוא התקרב עוד, סוגר את הפער בינינו. הלב שלי השתגע, וידעתי מה הוא מנסה לעשות.״ היא נאנחה בגעגועים. ״זו הייתה הנשיקה הראשונה שלנו...״ בלה חייכה. ״בת כמה היית?״

״בדיוק סיימתי את השנה הרביעית שלי בהוגוורטס.״ מלמלה לילי. ״כשהאחים שלי גילו... מסכן אבא שלך, הוא חטף מג׳יימס.״

״הם הרביצו לו?״ שאלה בלה בהפתעה.

״כן, אני ואבא שלך כבר יצאנו כמה זמן בסתר. יום אחד הוא ליווה אותי לחדר המועדון שלי ונפרד ממני בנשיקת לילה טוב. לצערו האחים שלי היו שם כדי לראות את זה והתעצבנו מהר מאוד. ג׳יימס טען שהוא אנס אותי או שטף לי את המוח, ונתן לו אגרוף ישר בעין. אלבוס עמד לעשות כמוהו, כשהצלחתי לעצור אותם בבכי.״ המלצרית הגישה להן את הקינוחים שלהן. ״מאז יצאנו בגלוי, ולאט לאט המשפחה שלי הבינה שזו אהבת אמת, ושהוא לא יפגע בי. ההורים שלו היו נחמדים להפתיע,״ חייכה לילי. ״אהבתי את אמא שלו. את זוכרת את סבתא אסטוריה?״

בלה הנהנה בחיוך. ״היא תמיד קנתה לי דברים.״

לילי חייכה. ״בכל מקרה, ככה התחלנו לצאת. מאז זה התפתח למקומות יוצאים מן הכלל-״

״אמא!״ בלה קטעה אותה. ״אני לא רוצה לשמוע על זה.״ לילי צחקה. ״לא דיברתי על זה, חומד. וחוץ מזה, לא הגענו לשם עד ירח הדבש.״ בלה הביטה בה בפליאה. ״אז שניכם... כלומר...״ היא הסמיקה. ״גם בזמנים שלנו כבר היה מקובל לשכב לפני החתונה,״ מלמלה לילי. ״אבל זה פשוט לא היה ככה אצלנו.״ לילי סיימה את עוגת מוס השוקולד שלה, מביטה בשעון. ״נדמה לי שג׳ולי רצתה לבוא לבקר אותי. כדאי שנחזור.״

״ג׳ולי? כמו ב-הבת שלי, ג׳ולי, הנערה שצריכה ללמוד למבחנים?״ שאלה בלה. ״אוי, תפסיקי.״ חייכה לילי. ״זאת חופשת האביב שלה, תני לה להינות קצת.״

ג׳ולי הייתה הבת הצעירה של בלה. היא הייתה בשנתה השישית בהוגוורטס, בניגוד לאחיה, סטיוארט, שכבר עמד לחגוג 23 בקרוב.

בלה נאנחה. ״היא ממש עצובה בגללך, אמא. וגם אני.״

״אני לא רוצה שתבכו בגללי,״ לחשה לילי. ״אני לא אעזוב באמת. אני אשאר איתכם בנפשי. ואני ואבא נחכה לכולכם יחד.״ בלה שתקה.

לילי החליטה לשנות נושא. ״מי זה טום?״ שאלה. בלה מצמצה. ״טום?״

״ג׳ולי לא מפסיקה לדבר על איזה טום אחד מהכיתה שלה, כמה שהשיער שלו יפה, וכמה שהוא חכם, וכמה שהוא מצחיק....״ לילי צחקקה. בלה הרהרה. ״אני חושבת שאני מכירה את ההורים שלו,״ היא מלמלה. ״אני לא מאמינה שג׳ולי שלי מאוהבת.״ לילי חייכה. ״ומה עם סטואי? אני רוצה שיבוא לבקר.״

״הוא קיבל עבודה חדשה בגרינגוטס,״ חייכה בלה בהתגאות. ״הוא קצת עמוס, אבל הוא הבטיח שיבוא לבקר.״

הן היו בדרכן חזרה לבית האבות, נוסעות במכונית המכושפת של בלה. כשהן נכנסו לחדרה של לילי, ג׳ולי כבר ישבה שם, קוראת מחברת מרופטת למראה.

״סבתא!״ כשראתה את לילי ובלה נכנסות, מיהרה לקום ולחבק אותה. ״איפה מצאת את המחברת?״ צחקה לילי, לוקחת את המחברת אלייה ומעיינת בכתב המוכר. ״בעליית הגג.״ השיבה ג׳ולי בפשטות. ״מה זה?״ שאלה בלה בסקרנות. ״כתבתי את זה כשהייתי בהיריון איתכם,״ חייכה לילי. ״כתבתי על כל מה שקרה.״ בלה הביטה במחברת, ״משהו מעניין?״ לילי משכה בכתפייה. ״אתן יכולות לקבל אותה,״ חייכה, מתיישבת על מיטתה. ״היו עוד כמה מחברות כאלה, אני תוהה מה סקורפיוס עשה איתן.״ ״ראיתי אותן.״ ציינה ג׳ולי, מתיישבת ליד סבתה. ״על כל אחת כתובים תאריכים, זו הראשונה לפי מה שהבנתי.״ לילי הנהנה. ״התחלתי עם היומנים כשגיליתי על ההריון. רציתי לתעד כמה שאפשר את חיי המשפחה שלנו. אבא שלך היה מוסיף הערות משלו על עמודים שכתבתי בהם.״ היא חייכה אל בלה. בלה התכוונה לקרוא את כולן. אולי היא גם תספר על כך לפרד.

--------

קראת? אהבת? דירגת! הגבת! המלצת!

הפרק הקודם