קליפורניה

זה אמור להיות הומור אבל לא יצא לי הכי טוב...
 
דירוג הפרק: G (יעלה בהמשך,אני בונה על R גבוהה או NC17)

מי היה מאמין לפני כמה שנים, שאני קווין פאברי, תשכב בזרועתייה החמימות והבטוחות של האחת והיחידה- רייצ'ל ברי.
כי אני ממש לא, פשוט לא. תמיד ידעתי שאני לא כמו סנטנה או בריטני.
כאשר ישבנו ביחד ודברנו תמיד אחת מהם העלתה את הנושא 'איזה תחת חמוד יש לפין' או 'ראית את הסרט החדש של אשטון קוצ'ר? הוא מזה מהממם שם' ואני לא הבנתי למה הם מתכוונות, אך הייתי חייבת להסכים איתן כדי שלא ישימו לב שמשו שונה.
אבל עד עכשיו, אני מניחה לא חשבתי שזה יכול להיות הגיוני. אני ורייצ'ל? לא היה לזה סיכוי עד עכשיו.

~*~*~*~*~

כדי שתבינו מה קרה נתחיל מהתחלה:
זה היה עוד יום רגיל בחופשת הקיץ. אני קמה מהמיטה בעשר וחצי, הולכת להתקלח ולצחצח שיניים( כי אין מה לעשות, גם לי יש ריח רע מהפה בבוקר).
שאני מסיימת את המקלחת אני לובשת  גופייה כחולה ומכנסון ג'ינס. אני אוכלת את ארוחת הבוקר הרגילה שלי (שמורכבת מבייקון,סלט ומיץ תפוזים סחוט).

אני מסיימת את 'טקס הבוקר' שלי באחת עשרה. זה היה 25 ביולי ובחוץ היה חום איימים.
"אמא..." אני קוראת בתלונה שוב,שוב ושוב עד שאימי מסכימה למה שביקשתי ממנה כול הקיץ- ללכת לקליפורניה. כן, אני יודעת שזה נשמע עלוב. אבל בקליפורניה יש ים, ושחם הולכים לים.
אז בקיצור אני דוחפת בגד-ים, מגבות ועוד כול מיני דברים לתיק ויוצאת מהבית. מה שלא היה נכון לעשות, בחוץ היה 40 מעלות.
ועד שהורי היו מוכנים אני או יכנס לבית או ישאר פה, ובחום הזה ככול הנראה עם אני אפילו יזוז צעד אחד אני יתייבש.

~*~*~*~*~

אנחנו נוסעים לקליפורינה כבר חמישה שעות,ואני משועממת.
את הטלפון שלי שחכתי בבית וההורים שלי השמיעו מוזיקה עד לפני שהם נולדו.
"קווין, זה מוזיקה אכותית!" אומר אבי מעל ראש המוזיקה ואני נאנחת.
עד כמה הנסיעה יכולה להיות גרועה? בלי פלאפון או מוזיקה יפה ועם ההורים שלי,
היה עדיף כבר היה להשאר בית בחום.

~*~*~*~*~

סופסוף הגענו לים!
אני יוצאת מהאוטו בשמחה ורצה לכיוון הים, מתעלמת מהצעקות של הורי לחכות להם.
אני רצה למלתחות ללבוש את בגד הים שלי, ואז סופסוף להגשים את הפנטזיה שלי- להיכנס למים.
אני נכנסת למלתחות ופותחת את המלתחה הראשונה שראיתי.
"אומייגוד אני מצטערת!" קראתי ועצמתי את עיני במהירות שראיתי שהמלתחה תפוסה. "קווין?!" שמעתי את האישה קוראת.
"אני מכירה אותך מאיפה שהו?" שאלתי בעיניים עצומות, גם בגלל שידע את שמי וגם בגלל ההפתעה שהיה בקולה."כן!" אומרת האישה.
אני פותחת את עיני קצת ולא מאמינה מי הייתה מולי.ולא לא מאמינה מהמובן הטוב אלא לא מאמינה במובן הרע.
זאת הייתה רייצ'ל.