בריאן מקהייל

לכל אחד מגיע הזדמנות שנייה, אך הזדמנות שלישית ניתנת לחלשים" אמרה פרופסור מקגונגל לבריאן מקהייל תלמיד שישית מהפלפאף, צנום בעל עיניים ירוקות ושיער זהוב. "אבל... אבל... פרופסור מקגונגל, גבירתי, אני מבטיח לך..." "מצטערת בריאן, אביך מחכה לך בחוץ." "הוא לא אבי, והוא בחיים לא יהיה!" הוא התפרץ על הפרופסור עד כדי כך שמשקפיה נשמטו מאפיה, "עוד יום ריתוק מקהייל! כדאי לך להתנהג בכבוד, גם אם הוא לא אביך האמיתי!" "הוא גם לא אבי המזוייף הוא רק יוצא עם אימא שלי!"   

"מי היא חושבת שהיא?" הוא מלמל לעצמו, "רק עוזרת מנהל, אני אלך לדמבלדור, הוא ידע מה לעשות." הוא ירד במדרגות המסתובבות וחלף על פי פני ג'ייסון, החבר של אימו, "בריאן? לאן אתה הולך?" בריאן נעצר והסתובב לאט, "לא עניינך." "אז זהו שכן, אני כמו אביך..." "כמו? בחיים לא תהיה כמו אבא שלי! אבא שלי היה איש דגול! ובשנייה שהוא מת אימא שלי החליפה אותו בך!" "בריאן, היא יצאה איתי שנתיים אחרי שהוא מת, גם לה יש חיים אתה יודע..." הוא

שם את יד מנחמת על כתפו של בריאן. "עזוב אותי!!" הוא צעק, "אתה בחיים לא תהיה אבא שלי!! טהור-דם מפונק!"

בריאן רץ ממנו, לא מסתכל לאחור ומחפש את המשרד של דמבלדור, "וינדריום מולקונולסה*." הוא אמר את הסיסמה ונשאב לתוך החדר. הוא דפק שלוש דפיקות ונכנס. דמבלדור כנראה נבהל מהדפיקה כי הוא ישב על הרצפה, "מצטער, פרופסור." הוא הושיט את ידו לעזרה ודמבלדור החזיר לו יד זקנה ומקומטת ושרופה.

"פרופסור?" בריאן שאל בדאגה "זה כלום נערי! דמבלדור הזקן נשרף ביד כשניסה לטגן ביצה." דמבלדור חייך. "אתה לא הכי טוב שבעולם, נכון?" "בגלל זה אמרתי 'ניסיתי'. אז למה הגעת לכאן?" הוא אמר והתיישב בכיסאו. "רבתי עם דין ושיימוס מגריפינדור מהשנה הרביעית מכות. הם הציקו לי אז... עשיתי עליהם קסם 'רלאשיו'. הם נמצאים כעת במרפאה." דמבלדור הביט בו במבט רציני, "האמת ששמעתי את הסיפור הזה גם מאדון פיניגן. הוא ביקש לוותר על העונש שלך ולשכוח מכל העניין, רק עם תגיד לו למה התעצבנת עליו." הוא שילב אצבעות והביט בעיניו, "עכשיו נעבור לנושא משמח יותר. ילדה לנשף כבר הזמנת?" בריאן הסמיק, "האמת, רציתי להזמין את החברה של פלר המתמודדת מבובאטון." "מי?" "האמת, פרופסור אין לי מושג איך קוראים לה..."

*אל תשאלו אותי מה זה. סתם חרבשתי משהו.