אחרי הוגוורטס

"ק..ק..קיבלתי מכתב!" מכתב אמרה מולי ופרצה שוב בבכי. 

"איזה מכתב?" שאל רון ומודאג, להארי לא היה זמן, חברה שלו הייתה קשורה לעניין, נכון שהיא אימא שלה אבל הוא לא לקח נסיונות.

הארי קרא בקול את המכתב;

"לוויזלים ולהארי (אם אתה שם) את המכתב הזה שלח אחד לא אחר מאשר לוציוס מאלפוי,
ברחתי מאזקבאן ואני ממשיך באמונתי באדון האופל ומאמין שיחזור מן המתים בדרך לא דרך,
אם תודיעו למשרד הקסמים בנוגע לזה אנחנו נפגע בבוגדות הדם. הבקשה שלנו היא רק דבר אחד, את הארי פוטר אצלנו,

למלחמה חוזרת של הטובים נגד הרעים"

"מה נעשה?" שאלה גברת וויזלי, "סליחה מולי אבל אני לא רוצה מלחמה חוזרת, היה לנו מספיק הרוגים,

לכן נלך אני רון והרמיוני ומה שנשאר ממסדר עוף החול" "אבל אני חלק ממנה" אמרה מולי חרישית "אבל אני לא רוצה שתמותי!"

הוא צעק עליה עכשיו "אתם המשפחה היחידה שנשארה לי".

מולי חיבקה אותו חזק, רון הלך צעד אחורה הוא תמיד מרגיש בצד, כאילו הוא לא שייך למשפחה שלו אבל מולי הסתכלה עליו ואמרה "בוא רוני!"

היא חיבקה אותו חזק הושיטה להם קצת אוכל וחיבקה אותם שוב "איפה הרמיוני?" נשמע קול פקיקה ואז הרמיוני הופיעה "מישהו אמר הרמיוני?"

היא חייכה, הרמיוני נראתה מבולבלת, היא הביטה במכתב שהיה ברצפה, היא קראה אותו והביטה בהארי "הו, הארי..." היא חיבקה אותו, דומעת.

הארי ניסה לעשות את זה מהר כי רון שלח לו מבטים מאיימים.

"אז אנחנו הולכים?" שאלה הרמיוני, אחרי שלקחה את שרביטה וכישפה אותה, את רון, את הארי והשאר, לצורך הגנה. "כן" אמר רון ובא לחבק אותה"

לא רון, אני עדיין כועסת עלייך" "ואם אני אגיד שאני חושב שגמדוני בית הם ממש מגניבים?" "אז אני אכעס עלייך פחות"

"גמדוני בית מגניבים והמחשבה על חיוכם היא הסיבה שאני קם בבוקר עם חיוך" היא נישקה אותו "רון..." "הלו?!" אמר הארי "יש מלחמה הולכת כאן ואחותך שבויה!!!"

"סליחה הארי, מתעתקים?" "אוקיי, לאן?" עכשיו כשהארי חשב על זה בפתק באמת לא היה כתובת. הייתה דפיקה בדלת וארתור נכנס, מזיע ומלא דם.