my first life

"מחלקה 4, הקשב!" שאג יוג'ין.יוג'ין, למי שלא יודע הוא בריון חסר מוח וחסר תקנה. בוא נאמר שהמוח שלו לא ממלא את הפוקציה כשכל. אם לי היה את הכוח שלו ואת המוח שלי ואת היופי שלי- הייתי בלתי מנוצח. הוא אומר לכל הקטנים להביא אליו את הממתקים שלהם, כלומר לגנוב מהמדריכים.

כול הצוציקים נעמדו בשורה והצדיעו."כן המפקד!"

נאנחתי. כמה פתטי.

"מה קרה?" שמעתי קול נושף בעורפי,"אתה לא רוצה להקשיב למבוגרים ממך?כן, טום רידל החמוד?"

חשקתי את שיניי. אני שונא שמכריחים אותי לעשות משהו שאני שונא. לכן הרמתי את מבטי אליו ואמרתי "תשתוק."

"טום, אוי טום... אתה יודע מה קורה פה. זה לא שיש לך אלטרנטיבה אחרת. כי אם תבחר בה, אני אנקום בך דרכה. רוצה טום רידל? כן? מה קרה לעוז הרוח המרשים שלך? אם כן, תעמוד ותאמר לי בפנים שאתה שונא את אליס..."

וליטף לי באצבעו את הסנטר. גרר. זה מרגיש לי כמו ילד קטן.אבל למשמע המילה האחרונה קפאתי. אליס. ואז יוג'ין התכופף אליי, ואמר לי ישר בפרצוף:"אז מה, מתוק, הבנת?" הסתכלתי אליו בשנאה והנהנתי בראשי, קפוא.

אז הוא הזדקף ואמר לכולם:"רידל רוצה להוכיח לנו כמה אומץ יש לו." הסתכלתי עליו בתמיהה.

לי הוא לא אמר את זה- וגםלא זכור לי שאמרתי שאני רוצה להוכיח משהו.-שיידע אותי לפני שהוא מחליט."רידל יקפוץ עכשיו למים! כולם לעודד אותו! רידל! רידל!"

הסתכלתי עליו, מעוצבן. המנהלת אמרה לא לקפוץ למים בשום אופן.

ואז הבנתי מה אני צריך בסך הכל לעשות.

לקחתי כמה צעדים אחורה, תנופה, רצתי, רצתי, רצתי, רצתי, רצתי, ודחפתי את יוג'ין אל המים. כולם צחקו.

יוגין כבר לא נראה כזה מלכותי ושליט. ההפך. הוא היה נראה כמו דג שהיה יותר מידי זמן מחוץ למים. הוא יצא מהמים, משתנק, לא מבין. ואז הוא התמקד בי וצימצם את העיניים. התכווצתי.

לא חשבתי על העתיד שדחפתי אותו.אופס. הוא התקרב אליי, משתנק."אני. אתה. עכשיו. לדבר. במערה.לבד".

"אופסי.." מילמלתי

אז תודה למי שהגיב בפעם הקודמת, אני מעריכה את זה! תמשיכו!

הפרק הקודם