טום ואנדרולו רידל

על ההורקרוקס הראשון טום חשב הרבה זמן.

זה היה  צריך להיות משהו  בעל משמעות, שיוכיח את הכוח שלו. 

מיד קפץ לראשו הרעיון על הטבעת של אביו , הרצוון לנקום על הסבל של אמו  היה הרבה יותר חשוב מחייו של המוגל העלוב שעל שמו הוא נקרא.

תחושת השנאה הציפה אותו כשכיוון את השרביט אל אביו חסר האונים שאפילו לא הבין מה קורה.

לא היה בלבו שום דבר חוץ מהתחושה הזאת, אף פעם.

האור הירוק שטף את החדר לשניה, וטום הרגיש לראשונה את נשמתו נקרעת.

זאת הייתה הרגשה שהוא לא יכל להסביר. חולשה ועוצמה- בו זמנית.

אחרי שהחסינות שלו גברה על תחושת החולשה הוא הרגיש רק כוח, שום התחשבות או רחמים. כוח.

הוא ידע שבקרוב, כשיהפוך לבן אלמוות, כל אדם בעולם יפחד מהשם שלו. 

ועכשיו, כשעמד והביט על הבית של אביו כשהטבעת בידו, עכשיו נולד בו לורד וולדמורט.