יותר מסתם נקמה

"אוי. אלוהים. את רואה את זה, או שאני מדמיינת?"

"את לא מדמיינת, אם. לילי אוונס באמת מאופרת."

לילי צחקה. "נו באמת, בנות! נו... תגידו את האמת: יפה לי?"

אמילי וג'יין החליפו מבטים. “ליל, את הילדה הכי יפה בכל הוגוורטס, גם בלי איפור. נראה לך שהאיפור יכול להרוס לך משהו? כן. זה יפה לך."

לילי צחקה והטילה את עצמה על כתפיהן של שתי חברותיה הטובות. "אוי, בנות. מה הייתי עושה בלעדיכן?"

"מגיעה למסקנה הזאת לבד?" אמרה ג'יין בחיוך. "עכשיו לכי כבר, יפה. ו...לכבוד מה האיפור, לא מגיע לנו לדעת?"

חיוכה של לילי התרחב. "אני מטיילת עם ג'ק."

"ואיפה כבר יש לטייל בהוגוורטס? לילי, אני מקווה שאת לא הולכת לברוח מבית הספר איתו. למען השם, את מדריכה ראשית!"

לילי גלגלה עיניים, כך שאמילי וג'יין יכלו לראות את העיפרון השחור העדין שהיה מתחת לעיניה הירוקות.

"אויש, נו. אנחנו נהיה ב... אתן יודעות. חדר הנחיצות."

ג'יין צרחה. "אני לא מאמינה שאת-דווקא את, לילי המתנזרת- מגיעה לדייט בחדר הנחיצות לפנינו..."

"כן, אה?... רגע. מה זאת אומרת מתנזרת?!"

"אוי, נו, לילי. שלושתנו יודעות שאת מתנזרת." הצטרפה אמילי לשיחה. "אחרת כבר היית מזמן יוצאת עם ג'יימס..."

"מה?" הזדעקה לילי. "את חושבת שאני לא יוצאת עם הפוץ הזה כי אני מתנזרת?!"

"אממ... כן?"

"לא! אין לי בעיה לצאת עם בנים נחמדים, אבל לא עם ג'יימס פוטר!"

"אז איך את מסבירה את הקטע שהיה לך עם סנייפ?"

לילי נהייתה אדומה מכעס. לצערה, חברותיה פירשו זאת כהסמקה. "אני לא יצאתי עם סוורו- עם סנייפ! אנחנו סתם חברים טובים, זה הכול... טוב, בנות! אתן יכולות להאמין לי ואתן יכולות שלא. אני הולכת, ג'ק בטח מחכה לי."

ובמילים אלו לילי אוונס הסתובבה ויצאה בהפגנתיות מהמעונות, ואז מחדר המועדון. היא עוד הספיקה לשמוע את אמילי אומרת: "כזאת דרמה קווין!" לפני שיצאה מטווח שמיעה.

__________________________________________________________________________________________________

היא עוד לא הספיקה להירגע לגמרי כשהיא נתקלה בג'יימס.

"וואו, אוונס! יפה לך כועסת..."

"תעזוב אותי, פוטר! אין לי כוח אליך עכשיו..."

"אוונס! את מאופרת?"

"כן, פוטר. אל תשלה את עצמך- זה לא בשבילך."

"את תראי, אוונס. יום אחד אני אזכה בתענוג שבלראות אותך מאופרת בשבילי."

"תמשיך לחלום"

"אני לא צריך שתאמרי לי בשביל שאני אמשיך לחלום."

לילי הייתה כל כך מופתעת מהתגובה הכנה והישירה, שהיא לא חשבה על תשובה סרקסטית.

"אממ... אני צריכה ללכת. להתראות, פוטר" היא הסתובבה והלכה לכיוון הפסל בקומה הרביעית, המקום בו קבעה להיפגש עם ג'ק, כשהיא מודעת היטב לעיניו של ג'יימס הנעוצות בגבה המתרחק.

"לילי?" היא שמעה קול רך קורא בשמה והסתובבה. ג'יימס כבר לא עמד שם.

"היי, סוורוס. מה אתה עושה פה?" רק לעיתים נדירות ניתן היה למצוא תלמיד מבית סלית'רין מסתובב בקומה השביעית.

"תשמעי, לילי..." הוא נראה לחוץ. ידו הימנית גירדה את צווארו בחוסר נוחות. "באתי להזהיר אותך. אני חושב שכדאי שתחזרי לחדר המועדון שלך, הקטע הזה עם ג'ק לא ילך."

"אני לא זוכרת שמיניתי אותך ליועץ-לענייני-אהבה שלי, סוורוס." אמרה בקול קר. היא ראתה אותו משפיל את עיניו, והחליטה לרכך מעט את דבריה. "אני מצטערת, סוו. תראה, אני מעריכה את זה שאתה דואג לי ולא רוצה שאני אפגע וכל זה, אבל אני כבר ילדה גדולה, בסדר? תיתן לי להחליט לבד- אולי אפילו טעות לבד." היא העלתה במאמץ חיוך על פניה. "אתה לא כועס עליי, סוו. נכון?"

גם הוא חייך. "איך אני יכול לכעוס עלייך, ליל? עכשיו תני חיבוק לדוד סוורוס, ובהצלחה בדייט!"

לילי חיבקה אותו. חיוכו הפך כאוב במקצת כשהיא נופפה לו לשלום והתרחקה משם. כשעברה את הפנייה, היא נתקלה בג'ק. הוא חייך אליה. "וואו, לילי! את פשוט יפהפייה... חכי רגע, אני כבר מכניס אותך." הוא התחיל לצעוד הלוך ושוב בעודו ממלמל לעצמו ללא הרף, מבט מרוכז על פניו. לאחר שש פעמים בהן חלף על פניה (שלוש בדרך הלוך ושלוש בדרך חזור), הופיעה דלת מעץ על הקיר. "אחרייך, נסיכה." אמר ג'ק ומחה אגלי זיעה קטנים מעל פניו. לילי קדה לו קידה סמלית קטנה, ונכנסה.

"וואו." כל אוצר המילים העשיר של לילי נעלם ברגע בו היא ראתה את החדר. היא כבר הייתה בחדר הנחיצות כשהיה מקושט למטרות שונות ומשונות, אך הוא מעולם לא היה כה יפה בעיניה. אולי כדורי האור המרחפים שהפיצו אור חמים גרמו לה להרגיש ככה, אולי אלה היו קישוטי הקירות שהיו עשויים אך ורק מפרחי חבצלת* מעוצבים בצורות שונות ואולי זו הייתה העובדה שכל ההשקעה הזו הייתה רק לכבודה. "זה מקסים, ג'ק."

"זה המעט שיכולתי לעשות אחרי שהסכמת לבוא, לילי. את רעבה?" הוא החווה בידו לעבר שולחן זוגי קטן שהיא לא הבחינה בו קודם. היא הנהנה ונתנה לו להוביל אותה למקומה. האוכל היה מעולה, אך לילי הייתה בקיאה מספיק בתולדות הוגוורטס כדי לדעת שלא לזקוף זאת לזכותו של ג'ק, אלא להודות לגמדוני הבית בהזדמנות. ובכל זאת, היא הרגישה מסוחררת מהמחשבה על כך שכל הערב המקסים הזה תוכנן אך ורק בשבילה, שג'ק חשב עליה ועל מה ישמח אותה.

"תודה רבה, ג'ק. מאוד נהניתי היום." היא אמרה לאחר שסיימו לאכול והצלחות פינו את עצמן.

"את כבר רוצה ללכת? אני יכול לשבת פה עוד שעות."

"לא, תודה. כבר מאוד מאוחר, ג'ק. אני מצטערת..." היא נעמדה, והוא מיהר לקום מיד אחריה. השעון שניצב מעל לשולחן הראה על חמש דקות לאחת בלילה. ג'ק נראה מופתע כשהסתכל בו.

"אז תני לי לפחות מזכרת מהערב הזה, שאני מקווה שלא היה האחרון מסוגו." הוא התחיל להתקרב אליה באיטיות. ליבה של לילי החל לפעום בקצב מהיר, שהגיע לשיא כששפתותיהם נפגשו. פיו היה רך וחמים, ולילי קיוותה שהרגע לא יסתיים לעולם. אך כטבעו של העולם, לכל דבר טוב יש סוף, ובסופו של דבר לילי וג'ק התנתקו. הוא חייך אליה בחום, והיא השיבה לו חיוך המום מעט.

"אני אלווה אותך לחדר המועדון."

לילי עוד הייתה כל כך מסוחררת מהנשיקה, שהיא לא התנגדה. אל מול תמונת האישה השמנה, הוא נישק אותה שוב, הפעם על הלחי. "להתראות, נסיכה." לחש. לילי עמדה שם כמעט עשר דקות בניסיון להיזכר מה הסיסמא, בעוד האישה השמנה נוזפת בה על כך שהעירה אותה בשעה כזו.

*חבצלת=לילי

__________________________________________________________________________________________________

ת"ב? בלי תגובות אני לא ממשיכה!

		הפרק הבא