סנייפ ונכדתו של המנהל

כבר יומיים שלמים שיורד גשם. טיפות ריקדו בעליזות בשלוליות הבוציות בגינה של בית גרין, והנערה אשר הביטה החוצה מבעד לחלונה טרקה אותו בחריקה והתקדמה אל ארון הספרים כדי למצוא ספר מעניין שיפנה את מחשבותיה למקום אחר ורחוק. מקום, שבו ארנבונים לבנים מתעופפים ברוח. להתיישב בכורסא המרופדת והנוחה של אביה, ולכמה שעות להתנתק מהעולם. היא התחילה להתנהג כך מאז מוות הוריה, כדי להיגמל ממחשבות מייסרות.
בזמן שפתחה את אחד הספרים היא שמעה נקישות על החלון המתפורר. היא קמה כדי לפתוח אותו, וינשוף הנסער עף דרכו אל תוך הבית. הינשוף קרס על הרצפה בחדר החמים, נוטף מים קרים. היה זה מוזר ביותר, שכן הינשוף הצליח לעבור דרך כל ההגנות שהציב דמבלדור. ומה שהכי מוזר הוא שהמכתב נשא חותמת של הוגוורטס. הנערה תהתה למה נשלח אליה מכתב מהוגוורטס, אם את השנה השביעית ללימודיה תשלים בדורמשטרנג?! המכשפה הצעירה תלשה את החותמת מהמכתב. איירין קראה את המכתב שהורה לעלות לרכבת אקספרס להוגוורטס מתחנת קינג קרוס באחד בספטמבר ואליו הייתה מצורפת רשימת הספרים החדשים, - נו ומה אני אעשה עכשיו? איירין קראה את המכתב פעמיים.
"גברתילי אריין, בטרקלין חכה מחכה אדון דמבלדור," קרקר גמדון בית זקן.
מצויין. בדיוק בזמן הנכון היא גיחכה לעצמה. "תודה מייק. ותביא משהו מהמטבח כדי לכבד את האדון, בסדר?" הגמדון צלל לכיוון הרצפה בהשתווחות עמוקה.
איירין ירדה לטרקלין, לוקחת איתה את המכתב הלא רצוי עם מטרה ברורה לדעת מה קורה. כאשר היא נכנסה לטרקלין, אלבוס דמבלדור כבר ישב על הספה בנינוחות והביט באש המרצדת באח המוסק. היא לבשה ג'ינס מוגלגי כחול כהה וסוודר כחול, שערה הבהיר היה אסוף לקוקו קטן. היא התבגרה מאוד בשבועות האחרונים - ציין דמבלדור. עכשיו היא מתעסקת בעצמה עם כל השאלות הפיננסיות, הקשורות להחזקת כמה מנעולים, ונכסים בגרינגוטס וגם את כל שאר הבעיות היא פותרת בעצמה. איך היא מסוגלת לזה, היא בסך הכל ילדה.
"שלום סבא! בדיוק עכשיו קיבלתי את המכתב המטופש. אולי תסביר לי במה העניין?" כמו תמיד בלי מילים מיותרות, היא ניגשת לעניין. דמבלדור חייך.
"ובכן בוקר טוב איירין, בדיוק בגלל המכתב אני פה", הוא החל לענות לשאלתה.
"כמה נחמד מצדך!" הצהירה איירין בסרקסטיות מסויימת, והתיישבה על הספה מול סבה.
"בהתאם לנסיבות, אחרי מות הוריך זאת אומרת, הייתי רוצה שתמשיכי בלימודך בהוגוורטס. אם זיכרוני אינו מטעני, אימך הייתה אמנם נגד זה, אני יודע, אבל בהתחשב במקרים האחרונים כרגע זוהי האפשרות הטובה ביותר."
"המנהג שלך לדבר בחידות הורג איתי. דבר בגלוי, מה מתרחש, ולמה זה הכרחי לזרוק הכול ולחזור להוגוורטס?" מייק נכנס בשקט לטרקלין עם מגש ועליו תריסר עוגיות ודובשניות, ו שתי כוסות קפה. הוא הניח את המגש על השולחן ליד האח, קד קידה ועזב את החדר במהירות. מראה הדובשניות שיחרר קצת את המצב המתוח בחדר. "בסדר," דמבלדור נאנח קלות והמשיך, "את יודעת למה הוריך נרצחו, וזו רק אחת הסיבות. האחרת מסתכמת בכך שוולדמורט הציב לעצמו מטרה למצוא אותך ולהורגך."
"מה גרם לו לחוש כלפי חוסר חיבה כזה?" היא אמרה בטון ציני במקצת.
"העובדה היא שהוא גילה מי את ביחס אלי."
"אבל איך? אפילו אני שמעתי על זה רק לא מזמן."
"לצערי גם אני לא ממש בטוח בזה."
"יכול להיות שוולדמורט חושב שלא תוכל להגן עלי?" היא שאלה בהרימה גבה נדהמת.
"וזו בדיוק הסיבה שבגללה אני רוצה שתסיימי את לימודיך בהוגוורטס."
"אבל גם בדורמשטרנג, מלמד הסנדק שלי ג'פרי קונרד והוא הציל אותי כבר יותר מפעם אחת."
"הוא כבר לא מלמד שם. לאחר היעלמותו של קרקרוף, עלה מנהל חדש שמינה מורים מאוכלי המוות ואת הסגל הישן פיטר." הסביר דמבלדור.
"אז איפה ג'פרי? ולמה הוא לא אמר לי כלום?"
"אל תדאגי בקשר אליו. הוא מצא לעצמו עבודה חדשה, ולא אמר לך כלום כי לא רצה להדאיג אותך." דמבלדור לקח מאיירין את המכתב שעוד היה בידה.
"ולגבי המכתב הזה, אני חושב שזו האפשרות הטובה ביותר בשביל כולנו." הוא אמר, ושתק. מספק לאיירין זמן לשקול את הכל. אחרי דקות אחדות קיבלה איירין החלטה- "בסדר , אני מסכימה. אבל באותו התנאי שאמא הציבה לך בעבר." היא אמרה לו.
"אני מבין אותך." אמר דמבלדור תוך שהוא מוזג קפה לתוך אחת הכוסות . "יש עוד דבר מה אחד שרציתי להגיד לך. זה בקשר לכמה הימים האחדים שנשארו לך עד להתחדשות הלימודים - חייב להיות עימך קוסם מיומן"
"למה? המנעול גם ככה מכושף מכל הכיוונים."
"לא סביר שתרצי לשבת בין ארבע הקירות כל כך הרבה זמן." הוא גיחך.
"אני מקווה שזה יהיה אתה?" שאלה איירין.
"אני עצמי לא יכול, אבל זה יהיה בן אדם שאני בוטח בו, וכן, את מכירה אותו."
"שוב אתה מדבר בחידות!" התרגזה הנערה.
"סלחי לי. ובכן, זהו סוורוס סנייפ."
"סוו?!"

		הפרק הבא