תמיד כאן

כמו חלק בפאזל רחוק מכאן/אני

כולנו יוצרים תמונה אחת, שלמה.

ובאמצע,

חתיכה חסרה.

ובלעדייך פה מלאים בייאוש,

מסתובבים בלי מטרה.

ואת שם, 

כמו חלק שחסר בתמונה

מסתכלת בנו רחוק מכאן,

צוחקת, מאושרת, בשמלה לבנה.

ומערבולת שצוחקת יחד איתך,

שגורמת לעוד דמעה קטנה לנשור

בוכה ביחד עם כולם

עלייך. 

כי זהו המסע שממנו לא חוזרים,

המקום אליו מגיעים כל החולמים.

עולם בלי גבולות, עולם בלבן,

וככה הלכת, אבל תמיד את... כאן.

בבקשה להגיב. זה שיר ראשון  שכתבתי.