|
שולי ראייתי השחירו וצנחתי בערפול חושים על הרצפה הקשה.
מסביבי נשמעו קולות. קוראים לי, אומרים את שמי, קולות חלושים במרחק שאומרים "רוז!" "רוז!"
עיני נפקחו, הבטתי סביב בתדהמה, הנה אליס מחזיקה את רגלי באויר והנה מייק שלי, מייק המדהים שלי, מחזיק את ראשי ומלטף את פני.
טיפות מים קטנות וקרות צנחו על פני ממקור לא ידוע וכפית עמוסה בגלידה נדחפה לתוך פי.
הזדקפתי, הכל חזר אלי בבהירות ובהפתעה. אליס ניסתה לדחוף אותי חזרה למצב שכיבה, אחרי כמה דחיפות נכנעתי. הנחתי את ראשי חזרה על ברכיו של מייק וניסיתי (ללא הצלחה) להירגע, נזכרת באירועי היום:
הם רצו אותי, הם רדפו אחרי כל הזמן הזה, פגעו באנשים שסבבו והגנו עלי, אבל אף פעם לא הגיעו אלי, גם הפעם לא.
אמא הסתירה ממני את זה כל הזמן, עד שלפני 5 שנים הם הרגו אותה-אבדה מס' 1.
אבא ניסה להגן עלי, הוא נעדר כבר שנה-אבדה מס' 2.
אנג'לה הייתה לצידי כל הזמן הזה, תמכה וחיזקה כשהיה קשה, עד שלפני חודש היא נעלמה-אבדה מס' 3.
והיו עוד, השכנה מלמטה, האישה שהייתה מוכרת לנו ריבה תוצרת בית, סבתא, סבא, כל מי שהיה לו קשר איתי נפגע בסופו של דבר.
מייק ואליס היו כל מה שיש לי, ניסיתי לנתק איתם את הקשר, לברוח, לקחת רכבת ולרדת בתחנה האחרונה. אבל הם לא נתנו לי, שמרו עלי מכל משמר. ממייק נפרדתי כבר שלוש פעמים, אבל אף פעם לא הייתי טובה בשקרים.
בפעם הראשונה אמרתי לו את האמת, שמסוכן לו איתי. הוא סירב לקבל את מה שאמרתי.
בפעם השנייה המצאתי תירוץ, אמרתי שאני כבר לא אוהבת אותו. אבל הייתי שקופה מדי, הוא נשאר איתי.
בפעם השלישית, בשבוע שעבר, אמרתי לו שפגשתי מישהו אחר, מישהו מחוץ לשכבה. הוא לא האמין לי, אמר שהוא ראה את הכאב על פני כשאמרתי את זה, שלא אכפת לו להיפגע, שהוא אוהב אותי.
ויתרתי. לבינתיים. הנחתי לעניין וניסיתי לנצל את כל הזמן שנותר לנו ביחד. תמיד מודעת לעובדה שזמנו קרב, שהשעון מתקתק ושהם בדרך אליו.
ואליס, אליס שלי, החברה הכי טובה בעולם. תמיד איתי, לא זזה, ישנה אצלי פעם ביומיים כדי להיות בטוחה שאני לא אברח. גם לה לא אכפת להיפגע, רק להיות איתי, לשמור עלי.
היו לי חיים טובים, מאושרים. היו לי הורים, משפחה, חברים, גם כסף לא היה חסר.עד אותו יום,היום בו הכל נהרס, היום בו הם מצאו אותי, היום בו איבדתי את משפחתי, היום בו איבדתי את חיי.
|
0 חרמשים
(5) 1 דירגו
כותב: 
על מה זה מספר?
