אמבטיית המדריכים

לילי ידעה שזאת טעות. שאילו הייתה חכמה היא הייתה עכשיו חוזרת למעונות הבטוחים במגדל גריפינדור, מתחפרת מתחת לשמיכות הפוך שלה ונרדמת לקול הנשימות של שותפותיה לחדר.

בעודה פוסעת על הרצפה הקשיחה, מביטה על הדיוקנאות השונים ששלחו אליה מבטים סקרנים ומבולבלים, היא תהתה איך בכלל הגיעה למצב הזה.

אלומת האור שבקצה שרביטה האירה לה את דרכה, אך בכל זאת, היא חשה אבודה במסדרונות בית הספר המוכר, שכעת נראו מאיימים וזרים.

אחיה, ג'יימס ואלבוס, נהגו לשוטט בשטח בית הספר לאחר רדת החשיכה פעמים רבות. הם היו הרפתקניים, ממש כמו הוריה.

לילי אמנם התאפיינה במזג חם ובעוז רוח, שאפיינו את בני משפחתה, אך מעולם לא תפסה את עצמה כטיפוס הרפתקני.

אם כי, סביר להניח שרוב בנות גילה מעולם לא חוו את ההרפתקאה שכעת היא עומדת לחוות.

צמרמורת עברה בגפה, אך היא המשיכה להתקדם במסדרון הארוך.

פעימות ליבה היו מהירות, נישמתה לא סדירה, ובכל זאת- היא חשה מין שלווה מוזרה שלא זכרה אי פעם שאפיינה אותה.

למרות שלא הייתה מוכנה למפגש הצפוי בשום צורה שהיא, ושסף ההתרגשות שבנפשה עבר כל גבול, מעבר לכל ההתרגשות והחשש- הייתה גם הציפייה המתוקה.

אולי זאת בכל זאת תהיה הרפתקאה מעניינת.

לילי הגיעה לדלת הרביעית משמאל, שמאחוריה הסתתרה אמבטיית המדריכים. מול הדלת ניצב, מאיים ומעורר בהלה במקצת, פסלו של בוריס המגמגם. 

לילי נשמה עמוקות. הגיע הזמן, פקדה על עצמה.

"מיץ-דלעת" לחשה את הסיסמא, אותה אמר לה האדם שחיכה לה מאחורי הדלת, ככל הנראה.

לרגע היא עמדה שם, קפואה ולא מעיזה אפילו לנשום, ואז נשמע קול מוזר והפסל זז על ציריו ופינה לה מעבר ישיר לדלת.

היא ניגשה לעברה, אחזה בידית הקפואה, ופתחה את הדלת ביד רועדת והססנית.

בפנים חיכה לה האדם היחיד בעולם שיכול היה לחכות לה.

סקורפיוס מאלפוי נשען על דופן האמבט המרהיב, חלקו העליון והערום חשוף לעין.

זאת טעות, חשבה לילי לפני שאפילו הספיקה להיכנס החדר.

הוא מבוגר ממך בשלוש שנים, המשפחה שלך שונאת אותו ואת המשפחה שלו, הוא עשה את זה כבר עשרות פעמים עם בנות הרבה יותר יפות ממך- את צריכה להסתובב עכשיו ולחזור.

אבל ברור שלא הייתה מכאן דרך חזרה. ובלית ברירה, נכנסה לילי אל החדר.

חדר האמבטיה של המדריכים היה מדהים.

בצידו הימני של החדר העצום, היו תאי שירותים, סגורים בתוך דוכנים כך שהאדם בהם אינו גלוי לעין.

את שאר שטחו של החדר, תפס אמבט ענקי, שהיה שקוע בתוך הרצפה, ודמה במבנהו ובגודלו לבריכה קטנה.

האמבט היה מוקף בעשרות ברזים בצבע זהב, שעל כל אחד מהם היה יהלום מלוטש. כל יהלום היה שונה בצבעו ובצורתו מהאחרים.

לחדר היו חלונות זכוכית ארוכים שמהם הסתנן אור הירח הענוג, שהשתרעו לכל אורך הקיר, ועליהם היו ציורים יפהייפים.

לילי שמה לב במיוחד לציור של בת ים יפהייפיה בעלת שיער זהוב וארוך שזימרה לעצמה וקלעה פרחי-מים בשיערה.

היא הייתה שונה מאוד מבנות הים שראתה בספר הלימוד שלה במסגרת המקצוע "התגוננות מפני כוחות האופל".

היא הביטה בסקרופיוס, ולמרות הבהלה הנוראית שאחזה בה, לא יכלה שלא להתפעל מיופיו.

הוא נראה כמו אל יווני עם שיערו הבלונדיני הגלי, עיניו הכחולות והחודרות, עורו הבוקר, והחזה המושלם והמעוצב שהיה גלוי החוצה.

החזה היה חשוף, ולכן בלילי מיד התעוררה השאלה- מה עוד...

"אתה-?" ניסתה לשאול, אך סקורפיוס כבר הרים את עצמו מחוץ לאמבט.

לרגע לילי כמעט עצמה את עיניה, מחשש למה שתגלה, אבל כעבור רגע התברר שחששותיה היו לשווא.

סקורפיוס לבש בגד ים תכול והלך לעברה, נוטף מים.

"הקדמת" הוא אמר ונישק אותה על קודקוד ראשה.

לילי כבר ידעה מה עומד לקרות. לכן היא פה, לא? 

סקורפיוס אחז בראשה ונישק אותה ארוכות על שפתיה.

לילי הרגישה לא מוכנה, כאילו כל חלק וחלק בגופה צועק עליה שהיא חייבת להפסיק, אך היא לא יכלה..

היא החליטה לגמור עם זה וזהו, וכבר החלה להניח את ידיה על חזו של סקורפיוס, אבל הוא התקדם לאחור בצעד קליל והרפה מאחיזתו בה.

לילי הביטה בו בפליאה, האם עשתה משהו לא נכון?

"אני מקווה שהבאת בגד ים" אמר ושיפשף את צווארו.

"בגד ים...?" שאלה לילי בבלבול.

"הבריכה הזאת מספיק גדולה כדי לשחות בה" הוא משך בכתפיו. לילי חשה את פניה מסמיקות, ותהתה אם הן כבר הספיקו לקבל את הגוון של שיערה.

"אני... אה-לא ממש..-"

"זה בסדר" קטע אותה סקורפיוס.

"גם אם רק תישארי בחזייה ותחתונים זה יהיה בסדר" אמר והתיישב על שפת האמבט, טובל את רגליו במים החמימים שמילאו אותה.

"אוקיי" אמרה לילי המבולבלת, ליבה משתולל בחזה.

סקורפיוס נמנע מלהסתכל עליה בזמן שפשטה את הג'ינס והחולצה שלבשה.

לפתע היא הרגישה מבוכה גדולה שהתבוננה בגופה.

חזה היה קטן מדי לטעמה, על עורה ריצדו אינספור נקודות חן ונמשים שבאותו רגע נראו לה ככתמים גדולים ומכוערים, רגליה היו דקות מדי, עורה היה חיוור מדי, גיזרתה הייתה מלאה מדי, ואפילו השיער הג'ינג'י שלה נראה לה באותו הרגע מכוער.

היא דימיינה את חלק מהבנות שסקורפיוס מן הסתם בילה כאן יחד איתן את זמנו;

נערות יפהייפיות עם שיער בלונדיני שופע או שחור חלק ומסתורי, בעלות עור שיש בוהק ומושלם וגיזרה של הבחורות הצעירות שהופיעו בעיתון "פלייקוסם", שמצאה בחדר של אחיה הבכור.

איך היא יכלה להתחרות איתן? איך סקורפיוס יוכל לרצות אותה כשהוא יודע שיוכל להשיג בחורות שנראות פי אלף יותר טוב ממנה, בוגרות יותר, מנוסות יותר? 

"את מוכנה?" קולו הקפיץ אותה. הוא עדיין היה בגבו אליה, ישוב על שפת האמבט.

"כן.." היא אמרה והלכה לעברו בעודו מסתובב לכיוונה.

הוא הביט בה ונראה מופתע ממה שלבשה- חזיית רקמה שחורה ותחתונים צמודים בצבע שחור שקנתה לפני שבוע בהוגסמיד ביחד עם חברותיה. אמה לעולם לא הייתה מרשה לה ללכת אם משהו כזה.

"וואו" פלט סקורפיוס ולילי חשה איך פניה מאדימות וידיה מזיעות.

הוא אומר את זה רק כדי שארגיש טוב עם עצמי, הוא בטח רוצה להקיא, חשבה לילי בעודה נעמדת ליד סקורפיוס.

"נו, אז את מוכנה?" הוא אמר בשובבות ולפני שלילי הספיקה לפצות את פיה, הוא כבר זינק לאמבט בקפיצת ראש מרשימה.

למרות תחושותיה של לילי, היא הייתה בת פוטר- והיה ברור לה שסקורפיוס התחרה בה וחושב שלא תעמוד בקפיצתו למים. למרות הכול, בני פוטר לא מוותרים לאף אחד, ובטח שלא למאלפויים.

"נו?" שאל סקורפיוס בראש שראשו הציץ מהמים.

"תלמד מהמאסטרית" השיבה לו לילי והתאפקה שלא לשרבב החוצה את לשונה. היא עמדה בגבה לאמבט, נשמה עמוק, ואז קפצה בניתור מרשים לתוך המים השוצפים.

ברגע שהוציאה את ראשה מהמים, שמעה את מחיאות כפיו של סקורפיוס.

"נו, הבסתי אותך?" שאלה אותו בהתגרות. כל החשש שהרגישה מקודם נעלם כלא היה, כאילו כשקפצה למים הוא נפל מחיקה.

"כמעט" השיב לה בהתגרות משלו.

"עוד נראה אותך, מאלפוי" אמרה וצללה לתוך המים.

"היי, חכי לי!" אמר סקורפיוס וצחק, בעודו צולל אחריה.

לילי שחתה בתוך המים, מרגישה את חומם נספג לעורה. היא הרגישה שלווה בתוכם. הוריה תמיד אמרו לה שמגיל קטן אהבה את המים, וידעה לשחות כבר שלושה סוגי שחייה לפני שהייתה בת שבע.

היא חשה במשהו אוחז ברגלה, והסתובבה כדי לראות את סקורפיוס.

"היי!" ניסתה לומר בכעס אך רק בועות יצאו משפתיה, לכן עלתה מעלה לאוויר הרענן.

"ככה לא מתחרים!" אמרה בכעס כשסקורפיוס עלה לאוויר אחריה.

"וככה מתחרים?" שאל סקורפיוס ונישק אותה בהתלהבות.

לילי לא חשה דבר מלבד תשוקה צורבת, והתמסרה לתוך הנשיקה.

תחרויות שחייה לא היו חשובות עכשיו. זאת הייתה התחרות היחידה שרצתה להשתתף בה.

סקורפיוס העמיק את הנשיקה יותר ויותר, בעודם מנסים לשמור על אחיזתם מעל המים.

בסופו של דבר שקעו שניהם בתוך מי האמבט, גופותיהם משולבים, ומצידם מתנופפים במים החמימים חזיית תחרה שחורה ובגד ים תכול.