רולינג?! מי היה מאמין... (פיקצר)

ג'ואן הלכה ברחוב, מסתתרת תחת כובע רחב ומשקפי שמש. אולי הפעם לא יזהו אותי...  חשבה לעצמה.

"תראו- הנה ג'יי קיי רולינג!" צעקה ילדה אחת, ומכל השיחים יצאו נערים ונערות, בערך בגילה של הילדה.  כולם רצו לעבר ג'ואן המסכנה, וחטפו ממנה את הכובע והמשקפיים. כעבור רגע, כל אחד שלף ספר אחר של הארי פוטר. "תחתמי לי...." התחננו כולם, וכך ג'ואן מצאה את עצמה בחצי השעה הבאה כותבת הקדשות ומחלקת חתימות.

כשסוף סוף, הנערים והנערות עזבו, נכנסה ג'ואן לביתה הקטן. הבית שלה היה מוקף גינה גדולה ויפה, שאותה טפחה במסירות רבה. אחרי שנכנסה לביתה, היא תמיד ירדה אליה. גם עכשיו.

היא ניגשה אל החלק האחורי שלה, ועצמה את עיניה , מתרכזת. "לויקמציוס!" היא קראה. לפתע, כמו מיתוך האדמה, יצא מקל עץ צינית. המקל היה באורך 28 ס"מ, ובתוכו שכנה נוצת עוף חול. נוצתו של פוקס. ג'ואן חייכה בסיפוק, ונכנסה שוב לביתה. כשהייתה בחדר האטום שלה, היא התעתקה להוגסמיד.

היא נחתה ברחוב ההומה, והלכה לביתה שהיה ברחוב מרלין .

"שלום לכולם!" היא קראה כשנכנסה. ילדיה רצו אליה. "אמא! איזה כיף שבאת!" הם צעקו, וג'ואנמה נתנה לכל אחד מילדיה נשיקה וחיבוק. הרמיוני, ביתה הבכורה בת ה16 ירדה אליה במדרגות ביתר איפוק וקרירות, ופחות התלהבות משאר אחיה ואחיותיה הקטנים. "שלום..  אני תכף יוצאת עם רון, את יודעת, הג'ינג'י החמוד הזה של הוויזלים.  אה, וגם עברתי את כל הבגרויות של הוגוורטס בקס"מ, חוץ מאת הבגרות בהתגוננות מפני כוחות האופל. קיבלתי רק הל"מ..." היא אמרה בשקט, ונשקה לאימה. כעבור רגע נשמע פיצוץ קל, והארי פוטר, בעלה של ג'ואנמה פוטר, נכנס הביתה. "שלום ג'ואנמה!" הוא קרא, ונתן לה נשיקה. עם הארי בא גם אביה של ג'ואנמה, אלבוס דמבלדור.

"שלום לך, ביתי" הוא אמר לה, וחיבק אותה קצרות שנכנס.

רולינג נאנחה ברווחה וחלצה את נעליה. כמה טוב לחזור לשמי ולזהותי האמיתית!

בעיקר לחיי האמיתיים, ולכתיבה שלי, של ספרי הארי פוטר בעולם המוגלגים....

חשבה.

אז רולינג הייתה דווקא מכשפה....

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.