תולדות בתמונות

אני לא יודעת עם להמשיך זה יכול להיות פיקצר וגם רגיל אז תגיבו טוב :)

המף נאנחה הגברת השמנה וישרה את הקמטים שנטוו בשמלה הוורודה שלבשה.היא לבשה אותה במיוחד, כי חברתה הטובה הרייט החמיאה לה עליה ואמרה שהיא הולמת אותה, בביקורה האחרון אצלה בתמונה.

הזמן האהוב עליה בשנה עמד להגיע אפשר כבר כמעט לשמוע את צעקות הילדים הנרגשות ואת כל הצעדים הממהרים ממלאים את מסדרונות האבן השוממים,נכון לעכשיו.

כן, ספטמבר כבר עמד בפתח מביא איתו צינת חורף שנאגרה בפינות השוממות, הגברת השמנה נרעדה למחשבה.

אבל בהחלט לא רק קור בא עם הסתיו גם שנת הלימודים החדשה הירהרה חיוך החל להסתמן על שפתיה המצויירות מעקל את קצותיהם להבעה חמימה ומזמינה.

קול צעדים מהירים שבר את הדממה ששררה במסדרון לפני חדר המועדון של גריפינדור,הרעש העיר את הגברת השמנה מהירהורה האחרון.

גבר צעיר הלך והתקרב לכיוונה הוא לבש גלימה שחורה ונקיה באופן מפתיע מרגבי האדמה והבוץ שהכריזו על מקצועו הפרופסור לתורת הצמחים.

הגברת השמנה הניחה מהכרות עם הפרופסור המדובר ולאור נקיונה הניתן לציון של הגלימה שהוא קנה אותה במיוחד לכבוד תחילת השנה והמיון המתקרב.

המבט המוטרד כלות שריחף על פני הפרופסור הדאיג מעט את הגברת השמנה היא חייכה עליו מתענינת לסיבה שבשלה טרח ועלה עד לחדר המועדון הישן שלו לבקר אותה.

"פרופסור נוויל" ניסתה הפנתה הגברת השמנה להפנות את צומת ליבו עליה,המבט המבולבל ומופתע מעט שעלה על פניו הזכיר לה טקס מיון אחר לפני שנים רבות ומבט זהה שעלה על פניו של אותו אדם אז ילד בן 11.

הזכרון התמים גרם לה פתאום להרגיש זקנה,היא תלתלה את ראשה מוציא את המחשבה המיותרת.

"מה קרה?" המשיכה מקווה שיענה המתח לא הועיל לפנים המצויירות שלה.

נוויל חייך חיוך מרגיע שזהה את נימת הדאגה שנשזרה בשאלה ומיהר להרגיע "לא קרה כלום רק רציתי לבדוק עם את מוכנה לתלמידים" .

לרגע חשבה הגברת השמנה שהוא גם עלה מסיבה נוספת להתרפק על הזכרונות שלו מתקופתו כתלמיד, אבל היא לא שאלה מאפשרת לשניהם רגע לשקוע בזכרונות הישנים.

נוויל כיחכך בגרונו מושך עליו את צומת ליבה והיא הבינה להפתעתה שהוא מצפה לתשובה.

היא ישרה פעם נוספת את הקמטים המצויריםץ

 ואם כל הביטחון של עשרות אם לא מאות הפעמים שבהם מילאה את תפקידה,ענתה לו בביטחון "אני תמיד מוכנה לתלמידים וגם מעט מתרגשת כמו כל פעם שבה הם שבים עלי לבית שלהם להוגוורטס"

ואז מוסיפה בחיוך ממזרי מעט "כמובן שלגריפנדור עדיף"

נוויל חייך בהסכמה בכל זאת זה היה גם הבית שלו והוא גם היה הראש שלו בשנים האחרונות.

נראה היה שיש לו משהו נוסף להגיד אבל הוא התחרט מתלתל את ראשו לשלום הסתובב על עקביו והחל לרדת חזרה לכיוון האולם הגדול לסעודה והמיון.

רגע לפני שנעלם מעבר לפינה סובב את פניו לכיוון הגברת השמנה פעם נוספת חיוך מבוייש מרצד על שפתיו.

"תודה שאת תמיד פה"מילמל ונמלט במהירות מעבר לפינה משאיר אחריו אתהמשפט שפלט ודיקן אחד של גברת שמנה מופתעת אבל מאושרת.

		הפרק הבא