ג'יימס סיריוס פוטר (מתורגם)

שמי הוא ג'יימס פוטר, ואני הבן השני של הארי וג'יני פוטר. הבן הגדול ביותר הוא בן הסנדקות של אבי- טדי רמוס לופין.

מאז שהייתי בן שבע תהיתי למה הוריי קראו לי "ג'יימס סיריוס", אבל בכל פעם ששאלתי אותם על כך הם רק אמרו "נספר לך כשתגדל."

אלוהים, זה נעשה מעצבן עם השנים.

בכל מקרה, עכשיו כשאני בן שבע-עשרה אני חושב שיש לי הזכות לדעת את הסיבה לשמי.

"ג'יימס?"

אחותי הקטנה, לילי, נכנסה לחדר. היא בת ארבע-עשרה, ולרוע המזל יש לה חבר.

"כן, ליל?" עניתי.

"אימא ואבא אי פעם סיפרו לך על השם שלך? הרגע שאלתי אותם, והם ענו לי 'נספר'-"

"לך כשתגדלי." השלמתי.

היא הנהנה. "כן. אני יודעת שנקראתי על שם סבתא לילי, אבל זה כל מה שהם סיפרו לי."

"אתן גם חולקות את תאריך יום ההולדת. אבא סיפר לי כשהייתי בן חמש."

כשארוחת הערב באותו יום הסתיימה, ישבתי עם אבא בסלון, מחכה לתשובה על שאלת-עשר-השנים שלי.

סוף כל סוף אבא שלי נאנח והרים את ראשו ממשענת הספה.

"ג'יימס." הוא אמר אחרי שתיקה קצרה. "נקראת על שם סבא שלך, ג'יימס פוטר, ושמך האמצעי הוא על שם הסנדק שלי, סיריוס בלק." הוא נאנח ומחה כמה דמעות. ידעתי עד כמה כואב לו לדבר על כך, מפני שבמשך שש שנות לימודיי בשיעורי "תולדות הקסם", פרופסור בינס דיבר על הקונדסאים וקרא להם בשמות: רמוס, פיטר, סיריוס וג'יימס. בנוסף, בינס אמר לנו שסביי נהרגו במהלך הקרב ב"מחלקת המסתורין".

אבא שלי תיאר את "הקרב האחרון" וסיפר לי על אבן האוב, על איך שהוא זכה לראות את סבתא, סבא, סיריוס ורמוס שנית. בהיתי בו בריכוז מוחלט, עד כדי כך שלא הבחנתי בקבוצת המלאכים שעומדת בפינת החדר עד שאחד מהם צחק בצחוק דמוי נביחה, גורם לאבי ולי לקפוץ בבהלה. הם התקרבו ואבא הציג אותם בפניי.

"ג'יימס," הוא אמר, "אלה הם סביך- אמי ואבי- סיריוס בלק ורמוס לופין."

הוא חייך אליי.

"אימא, אבא, סיריוס, רמוס," הוא הוסיף, מסתובב אליהם. "זה בני, ג'יימס סיריוס פוטר. הוא קרוי על שם שני הגברים השובבים והאמיצים ביותר שהכרתי."

ראיתי את מבטיהם ההמומים הופכים לחיוכים רחבים. סיריוס וג'יימס הודו לאבי על כך שהנציח אותם.