somewhere over the rainbow

"מה את כותבת?" הקול הצורמני של הארי המבוגר (כן, הוא כבר בן שלושים! הוא כבר ילד גדול!) הפריע לרוזי בתהליך הכתיבה המייגע של העבודה בתולדות הקסם.
"דוד הארי, אתה מפריע!" רוזי אמרה, הקול המתוק שלה גרם להארי ללכת ולצאת מחדרה במחילה. נכון, זו לא הייתה המחילה בה' הידיעה, זו הייתה המחילה. זו הייתה אחוזת-שכונה ענקית, באמצע שום מקום, עם בריכה ופארק והמון בתים לכל החברים של הארי. ככה הילדים תיארו את המקום.

הארי יצא לכיוון הפארק הראשי, הוא חיפש את ג'יני. וגם את אלבוס, ג'יימס ולילי. לילי רק חזרה משנתה הראשונה בהוגוורטס, היא התמיינה לבית גריפינדור, כמו כולם. גאווה.

הוא הלך בפארק, והרהר בשיר של מצנפת המיון, אותו שלחה לו לילי במכתב אחרי שהתמיינה.

במקום מיוחד מעבר לקשת,

היו ארבעה חברים.

כל אחד היה מיוחד ולעיתים

לא נעים.

אחד היה חכם במיוחד

אך נכון להגיד חכמה.

היא הייתה גברת רוונה,

העלמה של ביתה

רייבנקלו.

השני היה אמיץ ונועז,

יריב ראוי תמיד.

אם אתה בן חסותו

תשלח לגריפינדור, ביתו.

השלישית הייתה הלנה,

היפה בשנשים - היא הייתה

כה טובה לכולם אם כמוהו אתם

לבית הפלפאף אתם שייכים.

והרביעי האחרון היה סלית'רין

אומן המסתורין, הוא טייל למעבר

לקשת, שם למד פלאות.

ואם במוחכם יש את הקשת -

קשת של סלית'רין.

וכך אני אמיין השנה,

מעבר לקשת אשלח.

כי יש פה ילדים מיוחדים,

מיוחדים כל כך.

		הפרק הבא