שיחת תינוקות

"הארי?" שאל קולה של ג'יני, "הארי, אני בבית!" היא חיפשה אותו ברחבי בית בלק, אותו מקום שהפך לביתם של הארי וג'יני אחרי חתונתם. "הארי? איפה אתה?" היא שאלה, ואחרי כמה שניות אחדות מצאה אותו ישן בספה, שג'יימס התינוק ישן עליו, שניהם נוחרים בקול. ג'יני גיחכה, ולקחה את ג'יימס לחדרו. "אתה באמת דומה לאבא שלך..." היא אמרה בחיוך, מלטפת אותו, צופה בו ישן. לאחר כמה דקות, שג'יימס נחר כל-כך חזק, עד שהוא גרם לג'יני להיבהל, היא יצאה לסלון וצפתה בהארי ישן.

"הארי, הארי קום..." הוא שמע קול מוכר קורא לו, והרגיש שפתיים נוגעות בשלו, "קמתי..." הוא אמר בחיוך, מבעד לנשיקה, הוא פתח עיניים בעדינות. הוא ראה גוש ג'ינג'י רוכן מעליו, לא רק שהיה מטושטש מהשינה, הוא היה בלי משקפיים. "איך היה היום בעבודה, ג'יני?" הוא חייך, והתיישב. "בסדר, למרות שאני מתגעגעת אליכם כל כך..." היא אמרה, מביאה לו את המשקפיים שלו. הארי הרכיב אותם, ומצמץ במגושמות. "יותר טוב?" היא שאלה אותו בחיוך. "כן." הוא אמר ונישק אותה במהירות. "גם אני וג'יימס התגעגענו אלייך. אבל זה עדיף מלשחק קווידיץ', ככה באמת לא יהיה לך זמן בשבילנו." היא חיבקה אותו, ואז שאלה, "אתה יודע שג'יימס נוחר? הוא קיבל את זה ממך..." היא קמה מהספה, לכיוון המטבח. "אני לא נוחר!" הארי אמר בהתגוננות. "אתה בטוח, הארי? אתה שומע את עצמך בלילה?" היא צחקה, "קפה?", "כן, ואני עדיין לא מאמין שאני נוחר." הארי קם, והלך למטבח. "תשאל את רון. הוא ישן איתך באותו חדר הרבה שנים." בהנפת שרביט, הקפה של הארי וג'יני היה מוכן. ג'יני הושיטה להארי את הכוס שלו. "יום יפה היום. בא לך לקרוא להרמיוני ורון לכאן?" היא שאלה אותו בחיוך. "די משעמם כאן, לבד. אני בטוחה שג'יימס ירצה לפגוש את רוז..." היא הביטה בו בעיניי כלבלב. "בסדר, אהובה." הארי חייך, וגמר את הכוס שלו בשלוק. "אני מניח של-אד לא יהיה אכפת ללכת לשליחות על הבוקר..." אד היה הינשוף של הארי, הוא היה צריך ינשוף חדש, בגלל מותה של הדוויג. לקח לו כמה שנים טובות להתגבר על הכאב, והוא קנה את אד. אד היה דומה להדוויג בצורה יוצאת דופן, חוץ מזה שהוא היה בן.

ג'יני הייתה מאושרת במשפחה הקטנה שלה. היא, הארי וג'יימס סיריוס התינוק. שעתיים אחרי שאד יצא, רון והרמיוני הגיעו עם רוז הקטנה. "שלום הארי, איפה ג'יימס?" הרמיוני שאלה. וכמה שניות אחרי זה, נשמע בכי מחדרו של ג'יימס. "הו... אל תבכה, ג'יימי! דודה הרמיוני באה!" ג'יני והרמיוני עלו לחדר שלו. "תפסיקי לקרוא לו ג'יימי!" נשמע קולו של הארי מלמטה. "קוראים לו ג'יימס!". ג'יני גלגלה עיניים. "אל תדאגי הרמיוני, אני מרשה לך לקרוא לו ככה, אם לא אכפת לך שאני אקרא לרוז-רוזי" ג'יני אמרה בחיוך. הרמיוני וג'יני ירדו עם התינוק. רון והארי דיברו על קווידיץ', כרגיל.

השיחה נקטעה שהבנים שמו לב לבנות וג'יימס הקטן. רון, שהחזיק ברוז, חייך. "היי, ג'יימי." רון אמר בקול תינוקי. הארי גלגל עיניים, "גם אתה קורא לו ככה?", "היי רוזי" אמרה הרמיוני, משיבה לו בקול תינוקי. רון נישק את הרמיוני, והושיב את רוז על השטיח לימוד המוגלגי שהארי קנה לג'יימס, הרמיוני הושיבה את ג'יימס לידו, והם התיישבו בספה, על יד הארי וג'יני. "מעניין על מה הם מדברים..." ג'יני אמרה, וחיבקה את הארי ביד אחד. "היי רוזי!" הארי אמר, בקול תינוקי, "מה נשמע? כאן ג'יימס, רוצה לשחק איתי ועם אלבוס משחק קווידיץ'?" "מי זה אלבוס?" הרמיוני שאלה בגיחוך למשמע הקול התינוקי של הארי. "אוי דודה הרמיוני!" הארי אמר, "היא לא זוכרת את אחי הקטן!". ג'יני גלגלה עיניים, "הוא החליט שלבן הבא שלנו יקראו אלבוס." רון הביט בג'יני בתדהמה, "מה את בהר...?" "לא, רון. בעתיד" ג'יני אמרה.

 "תגיד, ג'יימי..." הרמיוני אמרה בקול תינוקי. "קוראים לי ג'יימס." "תגיד, ג'יימס, כמה קיבלת בבוחן בשיקויים?" "קדימה, רוז! את בדיוק כמו אימא שלך..." הרמיוני הביטה בהארי במבט מאיים. "זה לא אבא אמר את זה... זה אני, ג'יימס! למרות שאני מודה, שאבא נראה ממש טוב היום, אז יש לך סיבה להסתכל עליו." עכשיו רון הביט בהארי במבט מאיים. "רואה? זה מה שדוד רון עושה!". "ג'יימס, אתה מעצבן." הרמיוני אמרה בקול תינוקי. פתאום הרביעייה התחילה להתפוצץ מצחוק.