המלחמה נגמרת... ואולי לא?

כמובן, אני מוותר לחלוטין על הזכויות על הסיפור הזה ואין לי שום כוונה להרוויח ממנו באופן כלכלי כלשהוא ואני מודע לכך שהפאנפיק מבוסס על פאנדום אשר שייך לj.k.roling ולכן אני מוותר על כל הזכויות של הפאנפיק הזה. 

״הארי פוטר התבונן בגופה המרוקנת של אויבו בעודו נופל אחורה, מת.

וולדרמורט ראה את התמונה דרך עיני החייז״ל שלו נעלמת והבין מה קרה.

הוא צחקק לעצמו.

׳הכל הולך לפי התוכנית׳ הוא חשב.

׳חישבתי את כל הנתונים לפני הקרב עצמו והגעתי למסקנה שהשרביט הבכור שייך להארי ולא לסוורוס ואז הבנתי שאת הקרב הזה לא אוכל לנצח ואם אבטל את הקרב זה רק יפעל לרעתי משום שידעו שאני עדיין חי.׳

׳אז לקחתי חייז״ל, שיניתי את צורתו של החייז״ל לצורתי שלי, יצרתי קישור טלפתי ביני לבין החייז״ל, (ככה שהוא שלט בחייז״ל מרחוק וראה את הקרב דרך עיניו של החייז״ל אבל כשהחייז״ל נפגע אז לוולדמורט עצמו לא קרה כלום.) ושלחתי את החייז״ל לשדה הקרב בשביל לזייף את מותי.׳

׳עכשיו אני צריך להסתתר, ללמוד כל מה שרק אפשר בשביל שלא אפסיד שוב בגלל פיסת מידע כלשהי שנעלמה מעיני.׳

׳אקבץ מחדש את צבאותי בלי שאף אחד ידע, ואז אתקוף.׳

׳אף אחד לא יצפה לכך, הלוא אף אחד לא יודע שנשארתי בחיים,

והפעם גם לא יהיה שום דמבלדור שיפריע לי!׳

הוא חשב לעצמו.

ואז הוא התעתק משם.

19 שנים אחר כך הארי פוטר נופף לילדיו המתרחקים לאיטם ברכבת האקספרס להוגוורטס.

גם ג׳יני נופפה ולילי רצה אחרי הרכבת, צוחקת ובוכה בו זמנית עד שהרכבת עברה את העיקול במסילה ונעלמה מעיניהם.

׳הצלקת לא כאבה לי כבר 19 שנה, והכל מושלם.׳ חשב הארי בלי לדעת שבמרחק עצום ממנו וולדרמורט מתחזק לאיטו ומחכה לרגע הנכון להתקיף.

תגובות בבקשה!