הקסם מגיע לישראל

טוב, בפרק הבא הושקעו הרבה דם יזע ודמעות (טוב אולי לא דם אבל בהחלט יזע ודמעות) אז חסר לכם שאתם לא טורחים להשאיר תגובה, סבבה?

הנסיעה לא ארכה זמן רב, לפחות לא כמו הטיסה, ובכול זאת טדי הקטן השתעמם ושטדי משתעמם זה מתחיל להיות מסוכן.

זה התחיל כששיערו השתנה לצבע הורדרד של המסטיק שהנוסע הקודם במונית הדביק על גב המושב והמשיך בכך שאפו שינה צורה לצורתו של הריצ'רץ' שבסווטשרט של הארי.

"טדי, זוכר מה אמרנו שלא עושים מחוץ לבית?" שאל הארי את טדי בקול תינוקי ובלחץ קל, "בלי קסמים!" אמר טדי בקול רם שגרם להארי למלמל בלחץ מסווה "ילדים קטנים".

"אז בינתיים תפסיק עם הקסמים, בסדר? רוצה לשחק איתי ועם דודה ג'יני?" שאל הארי בשקט כדי שמילותיו לא יגיעו לנהג.

"לא אוצה!" אמר טדי כאשר הוא מבטא את האות ר' כמו א'. הארי פלט אנחת ייאוש.

"טדי, אתה יודע לאן אנחנו הולכים?" שאלה אותו ג'יני בנימה מותחת.

"לאן?" שאל טדי הקטן בתמימות.

"אנחנו הולכים לים, בקיץ תוכל לשחות", אמרה ג'יני בחיוך למרות שלא הייתה בטוחה כלל שהחופים בארץ הזרה אליה נקלעה בטוחים לרחצה.

טדי התלהב מאוד מהרעיון שבלשחות בים. הוא מעולם לא היה בים קודם לכן והיה בטוח שהדבר יהיה נהדר. שאר הנסיעה ג'יני סיפרה לטדי כמה נפלא הים ובכך מנעה ממנו להמשיך ולהפעיל את כישורי המטמורפמאגוס שלו.

"הגענו", הכריז הנהג לאחר זמן לא מבוטל, "תרדו ותלכו בעקבות השלטים, אנשים מחכים לכם שם".

הארי וג'יני הנהנו אליו באדיבות והארי שילם לו מערימת השטרות שהמיר בשדה התעופה, (הוא המיר חלק מכספו לכסף מוגלגי יום לפני כן).

הארי וג'יני אכן מצאו את הדרך, שלטים רבים היו תלויים בצידי הכביש. בקצה הדרך עמד איש בשנות השלושים לחייו שאמר להם באנגלית עילגת "תיכנסו לשם", הוא החווה אל המקום ממנו בקע אור רב וגם מעט עשן, "תמצאו שם מישהו שמוכן לארח אתכם הלילה, אם אפשר יותר מזה".

הארי הנהן אל האיש וסימן לג'יני ללכת אחריו אל המקום שעליו דיבר האיש.

***

היה זה מעין אמפיתיאטרון, למעשה היה זה רק חצי אמפיתיאטרון אך הארי לא זכר איך קוראים לו.

לא היו מושבים על מדרגות האבן אבל השטח הפנוי היה גדוש באנשים. הארי מצא לעצמו מקום ליד נערה כבת גילו וג'יני הלכה לחפש את רון והרמיוני והבטיחה לו שתפגוש אותו אחר כך.

"Hello", אמר הארי לנערה שישב לידה באדיבות, "היי", היא השיבה לו וחזרה להביט לתחתית האמפיתיאטרון בו רקדו כעת כמה ילדות צעירות.

"What are they doing there?" שאל הארי והביט אל פינה בקצה השני של האמפיתיאטרון (הוא הוקם על גבהה כך ששני הקצוות היו בערך באותו הגבוה למרות שרק מחציתו היה בנוי).

"אוה, אתה אחד מהאנגלים שבאו לכאן?" שאלה הנערה בבלבול קל ולאחר חזרה על דבריה באנגלית משהבינה כי אין שום סיבה שהארי יבין את דבריה.

"Yes", אמר הארי וחזר על שאלתו.

"They make the bravery test", ענתה לו הנערה.

"What is the bravery test?" שאל הארי בסקרנות.

"The pupils in grade 1 have to pass in the gate to pass the test", הסבירה הנערה באנגלית עילגת במעט.

"It's not difficult", אמר הארי.

"Oh, I forget to say, the gate is burning", הסבירה הנערה באנגלית מבולבלת לא פחות מאשר בהסברה הקודם.

"You pass the bravery test?", שאל הארי.

"Yes, but I was in grade 2", היא ענתה, והביטה באש שהחלה להתפשט על השער שכנראה היה ספוג דלק.

"Why?"

  "I wasn't learn here, I did the test because my cousin did it", הסבירה הנערה ולאחר רגע הוסיפה, "my name is may".

"my name is harry", הציג עצמו הארי לאחר מכן.

"כן שירי! קדימה!" אמרה הנערה שהארי ידע כעת ששמה מאי כאשר ילדה נמוכת קומה עברה את שער האש בריצה ולאחר הלכה לכיוון הקהל.

"She my cousin, my baby cousin…", אמרה מאי מעט בנוסטלגיה, "שירי! לכאן!" היא נעמדה וסימנה לילדה הקטנה בידה לבוא אליה.

"למה בכלל אני מקשקשת לך עם האנגלית שלי? טמטום!" מלמלה מאי, יותר לעצמה מאשר להארי שכמובן לא הבין את דבריה. היא דחפה את ידה לתוך תיקה והארי ראה בליטה קטנה עולה ממנו ולאחר מכן הוא הרגיש מוזר.

"ככה יותר טוב", היא אמרה באנחת רווחה.

"מה יותר טוב?" שאל הארי ולאחר נרתע קלות למשמע השפה המוזרה שבקעה מפיו.

"אתה מדבר ומבין עברית עכשיו אבל אני די בטוחה שאם תרצה תוכל לדבר אנגלית", אמרה מאי ומיד הסיטה ממנו את תשומת ליבה.

"שירי! איזה אמיצה היית שם!" היא חייכה ועטפה אותה בחיבוק שנראה חונק במקצת. שירי הקטנה הסמיקה קלות והתיישבה ליד מאי.

"שירי תכירי, זה הארי, הוא אחד מהקוסמים האנגליים שבאו לכאן, הוא יתארח אצל סבא וסבתא בינתיים", הכריזה מאי. הארי הביט בה בבלבול.

"שלום", אמרה שירי בביישנות, "אני אלך לחפש את אמא", היא אמרה במהירות והלכה משם.

"היא קצת ביישנית עכשיו, עוד שנה זה יעבור", אמרה מאי במעין התנצלות.

"אז אתה בא? אני מניחה שהטקס הזה לא מאוד מעניין אותך", היא אמרה בישירות מפתיעה.

"אני לא יכול, אני צריך להיות עם החברה שלי, ג'יני ועם בן הסנדקאות שלי, טדי, בטח אין לכם מקום לכולנו..." אמר הארי במבוכה קלה.

"נו אל תהיה טיפש, אנחנו כבר נסתדר, תמצא אותם ונלך, אולי נספיק אפילו "לחטוף" כמה סופגניות", אמרה מאי.

"אממ, אני לא יודע איפה הם", אמר הארי במבוכה.

"תקשר אליהם".

"אין להם טלפון, לא לג'יני ולא לרון, אח שלה, אפילו להרמיוני אין טלפון".

"טוב, אין לי שמץ של מושג מי אלו כול האנשים האלו אבל בשביל מה אתה קוסם? מה השם המלא של החברה שלך?"

"ג'יני וויזלי", אמר הארי במבוכה, "אבל אי אפשר לעשות פה קסמים, יש כאן יותר מדי מוגלגים".

"תראה אותי", אמרה מאי ושלפה את שרביטה מתוך התיק, מתעלמת לחלוטין מהעובדה שהיא מוקפת מוגלגים מכול כיוון.

"תתקשר לג'יני וויזלי, רדיוס 1", פקדה מאי על השרביט שלה, להארי לא היה מושג מה זה אומר, אך אכן תוך שניות ספורות נשמע קולה המופתע של ג'יני.

"Hello?"

"Hey, giny, I'm may. Harry, you and teddy going to sleep in my house, OK?", אמרה מאי.

"OK…?", אמרה ג'יני מעט במבוכה.

"Go with teddy to the stand of sufgniyot, see you there", אמרה מאי וניתקה את השיחה.

"אני לא חושב שהיא הבינה מה שאמרת", אמר הארי בחשש.

"אל תדאג", אמרה מאי, "בוא לדוכן הסופגניות". ואכן ליד הדוכן עמדה לה ג'יני וויזלי, בידיה טדי לופין הקטן שזלל בהנאה סופגנייה.

"רוצה אחת?" שאלה מאי בהיסח הדעת בעודה מנופפת בשרביטה לכיוון ג'יני וטדי והארי ניחש שהיא מטילה עליהם את הלחש שהטילה עליו.

"אז אתם באים אלינו, נכון? הארי אתה בטוח שאתם לא רוצה סופגנייה?" היא קפצה מנושא לנושא.

"אממ, סליחה, מי את?" שאלה ג'יני בבלבול ונראתה מופתעת למשמע השפה הזרה שבוקעת מפיה.

"את, טדי והארי מדברים עברית עכשיו, תאמיני לי שאחרי זה אתם תודו לי על זה, בכול מקרה אני מאי, ואני רוצה לארח אתכם, בא לך לשכנע אותי לא לעשות את זה?" שאלה מאי בטון שג'יני פירשה כתוקפני.

"כן", אמר הארי לפני שג'יני תספיק להגיב והלך בעקבות מאי שהתחילה כבר להתרחק.

"נסדר כבר, זה רק ללילה אחד..." הוא לחש באוזנה של ג'יני לפני שהרים את טדי על ידיו ומיהר להדביק את מאי.

בשביל מי שיש לו בעיה עם האנגלית כאן כתוב בסוגריים מה כול דבר אומר, אני חושבת שזה פוגע קצת בחווית הקריאה אז מי שיכול להבין אנגלית בסיסית מומלץ עבורו לקרוא את החלק הראשון.

היה זה מעין אמפיתיאטרון, למעשה היה זה רק חצי אמפיתיאטרון אך הארי לא זכר איך קוראים לו.

לא היו מושבים על מדרגות האבן אבל השטח הפנוי היה גדוש באנשים. הארי מצא לעצמו מקום ליד נערה כבת גילו וג'יני הלכה לחפש את רון והרמיוני והבטיחה לו שתפגוש אותו אחר כך.

"Hello (שלום)", אמר הארי לנערה שישב לידה באדיבות, "היי", היא השיבה לו וחזרה להביט לתחתית האמפיתיאטרון בו רקדו כעת כמה ילדות צעירות.

"What are they doing there? (מה הם עושים שמה?)" שאל הארי והביט אל פינה בקצה השני של האמפיתיאטרון (הוא הוקם על גבהה כך ששני הקצוות היו בערך באותו הגבוה למרות שרק מחציתו היה בנוי).

"אוה, אתה אחד מהאנגלים שבאו לכאן?" שאלה הנערה בבלבול קל ולאחר חזרה על דבריה באנגלית משהבינה כי אין שום סיבה שהארי יבין את דבריה.

"Yes (כן)", אמר הארי וחזר על שאלתו.

"They make the bravery test (הם מכינים את מבחן האומץ)", ענתה לו הנערה.

"What is the bravery test? (מה זה מבחן האומץ?)" שאל הארי בסקרנות.

"The pupils in grade 1 have to pass in the gate to pass the test (התלמידים בכיתה א' צריכים לעבור בשער כדי לעבור את המבחן)", הסבירה הנערה באנגלית עילגת במעט.

"It's not difficult (זה לא קשה)", אמר הארי.

"Oh, I forget to say, the gate is burning (אהה, שכחתי להגיד, השער בוער)", הסבירה הנערה באנגלית מבולבלת לא פחות מאשר בהסברה הקודם.

"You pass the bravery test? (את עברת את מבחן האומץ?)", שאל הארי.

"Yes, but I was in grade 2 (כן, אבל אני הייתי בכיתה ב')", היא ענתה, והביטה באש שהחלה להתפשט על השער שכנראה היה ספוג דלק.

"Why? (למה?)"

  "I wasn't learn here, I did the test because my cousin did it (לא למדתי כאן, עברתי את המבחן רק בגלל שבן הדוד שלי עבר אותו)", הסבירה הנערה ולאחר רגע הוסיפה, "my name is may". (קוראים לי מאי)

"my name is harry (קוראים לי הארי)", הציג עצמו הארי לאחר מכן.

"כן שירי! קדימה!" אמרה הנערה שהארי ידע כעת ששמה מאי כאשר ילדה נמוכת קומה עברה את שער האש בריצה ולאחר הלכה לכיוון הקהל.

"She my cousin, my baby cousin… (היא בת הדודה שלי, בת הדודה התינוקת/ הקטנה שלי...)", אמרה מאי מעט בנוסטלגיה, "שירי! לכאן!" היא נעמדה וסימנה לילדה הקטנה בידה לבוא אליה.

"למה בכלל אני מקשקשת לך עם האנגלית שלי? טמטום!" מלמלה מאי, יותר לעצמה מאשר להארי שכמובן לא הבין את דבריה. היא דחפה את ידה לתוך תיקה והארי ראה בליטה קטנה עולה ממנו ולאחר מכן הוא הרגיש מוזר.

"ככה יותר טוב", היא אמרה באנחת רווחה.

"מה יותר טוב?" שאל הארי ולאחר נרתע קלות למשמע השפה המוזרה שבקעה מפיו.

"אתה מדבר ומבין עברית עכשיו אבל אני די בטוחה שאם תרצה תוכל לדבר אנגלית", אמרה מאי ומיד הסיטה ממנו את תשומת ליבה.

"שירי! איזה אמיצה היית שם!" היא חייכה ועטפה אותה בחיבוק שנראה חונק במקצת. שירי הקטנה הסמיקה קלות והתיישבה ליד מאי.

"שירי תכירי, זה הארי, הוא אחד מהקוסמים האנגליים שבאו לכאן, הוא יתארח אצל סבא וסבתא בינתיים", הכריזה מאי. הארי הביט בה בבלבול.

"שלום", אמרה שירי בביישנות, "אני אלך לחפש את אמא", היא אמרה במהירות והלכה משם.

"היא קצת ביישנית עכשיו, עוד שנה זה יעבור", אמרה מאי במעין התנצלות.

"אז אתה בא? אני מניחה שהטקס הזה לא מאוד מעניין אותך", היא אמרה בישירות מפתיעה.

"אני לא יכול, אני צריך להיות עם החברה שלי, ג'יני ועם בן הסנדקאות שלי, טדי, בטח אין לכם מקום לכולנו..." אמר הארי במבוכה קלה.

"נו אל תהיה טיפש, אנחנו כבר נסתדר, תמצא אותם ונלך, אולי נספיק אפילו "לחטוף" כמה סופגניות", אמרה מאי.

"אממ, אני לא יודע איפה הם", אמר הארי במבוכה.

"תקשר אליהם".

"אין להם טלפון, לא לג'יני ולא לרון, אח שלה, אפילו להרמיוני אין טלפון".

"טוב, אין לי שמץ של מושג מי אלו כול האנשים האלו אבל בשביל מה אתה קוסם? מה השם המלא של החברה שלך?"

"ג'יני וויזלי", אמר הארי במבוכה, "אבל אי אפשר לעשות פה קסמים, יש כאן יותר מדי מוגלגים".

"תראה אותי", אמרה מאי ושלפה את שרביטה מתוך התיק, מתעלמת לחלוטין מהעובדה שהיא מוקפת מוגלגים מכול כיוון.

"תתקשר לג'יני וויזלי, רדיוס 1", פקדה מאי על השרביט שלה, להארי לא היה מושג מה זה אומר, אך אכן תוך שניות ספורות נשמע קולה המופתע של ג'יני.

"Hello? (שלום?)"

"Hey, giny, I'm may. Harry, you and teddy going to sleep in my house, OK? (היי, ג'יני, אני מאי. הארי, את וטדי הולכים לישון אצלי בבית, אוקיי?)", אמרה מאי.

"OK…? (אוקיי...?)", אמרה ג'יני מעט במבוכה.

"Go with teddy to the stand of sufgniyot, see you there (לכי עם טדי לדוכן הסופגניות, נפגש שמה)", אמרה מאי וניתקה את השיחה.

"אני לא חושב שהיא הבינה מה שאמרת", אמר הארי בחשש.

"אל תדאג", אמרה מאי, "בוא לדוכן הסופגניות". ואכן ליד הדוכן עמדה לה ג'יני וויזלי, בידיה טדי לופין הקטן שזלל בהנאה סופגנייה.

"רוצה אחת?" שאלה מאי בהיסח הדעת בעודה מנופפת בשרביטה לכיוון ג'יני וטדי והארי ניחש שהיא מטילה עליהם את הלחש שהטילה עליו.

"אז אתם באים אלינו, נכון? הארי אתה בטוח שאתם לא רוצה סופגנייה?" היא קפצה מנושא לנושא.

"אממ, סליחה, מי את?" שאלה ג'יני בבלבול ונראתה מופתעת למשמע השפה הזרה שבוקעת מפיה.

"את, טדי והארי מדברים עברית עכשיו, תאמיני לי שאחרי זה אתם תודו לי על זה, בכול מקרה אני מאי, ואני רוצה לארח אתכם, בא לך לשכנע אותי לא לעשות את זה?" שאלה מאי בטון שג'יני פירשה כתוקפני.

"כן", אמר הארי לפני שג'יני תספיק להגיב והלך בעקבות מאי שהתחילה כבר להתרחק.

"נסדר כבר, זה רק ללילה אחד..." הוא לחש באוזנה של ג'יני לפני שהרים את טדי על ידיו ומיהר להדביק את מאי.

הפרק הקודם		הפרק הבא