הזדמנות שניה

נמאס לי לחיות היא חשבה, מטפסת אל פסגת הצוק.

הנה היא, מביטה מטה, מחווירה.

היא באמת מתכוונת לעשות את זה?

נשימה עמוקה. מכופפת רגליים, מתכוננת לקפוץ אל מותה.

זינוק.

הרוח בשיערה, הקרקע מתקרבת במהירות מבהילה.

זהו, עכשיו אין דרך חזרה.

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*

היא צועדת קדימה, אולם גדול, לבן.

כל כך הרבה לבן.

מביטה סביב, פותחת את פיה.

לא יוצא שום קול.

היא מביטה מטה, זאת עדיין היא, רק שקופה כחולה, כמו רוח, כמו נשמה.

מסתכלת קדימה, לפניה מאזניים.

הם היו שם קודם?

מסתכלת שוב למטה, בידיה סלים, על האחד כתוב בדיו כחולה ~GOOD~ על השני ~BAD~.

היא מניחה את הסל של המעשים הטובים על הכף הימנית, את השני על השמאלית.

היא מתבוננת. הכף הימנית נוטה למטה, פרפור של אושר בחזה.

הוא חוזר למעלה.

הכף השמאלית נוטה למטה, היא נבהלת.

הקלה, המאזניים משתוות שוב.

צעדים מאחוריה, היא מסתכלת לאחור.

דמות לבנה צועדת לעברה בצעד בטוח.

'כנראה שהמאניים שלך שווים' קול נשי מהדהד בראשה.

'נצטרך לתת לך עוד הזדמנות לתקן את חייך'

זה אומר שהיא חוזרת?

'בהחלט כן!'

'ואם אני לא רוצה? רוצה למות.'

'אין לך ברירה יקירה.' האישה לצידה הביעה החלטיות ונגעה בצידו השמאלי של חזה, בדיוק איפה שהלב.

תחושת חמימות התפשטה בגופה עקב המגע, עיניה נפקחו בתדהמה.

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*

והנה היא שוב מטפסת של הצוק, אולי תחזור חזרה?

היא מסתובבת, יורדת לכיוון הקרקע הבטוחה.

'החלטה נבונה.' קולה של האישה מהדהד בראשה, תזכורת, זה לא היה חלום.