אליס כן ולא

בוקר:

למה תמיד כשאני קמה בבוקר אני חייבת להיראות כל כך נורא?

למה אני לא מהילדות המושלמות עם השיער הבלונדיני והיפה והחלק והנעים כל כך?
למה הגורל אכזר? 

מה עשיתי שדווקא אני נתקעתי עם שיער ג'ינג'י ומתולתל וסבוך כל כך?

איפה הייתי כשחילקו את היופי וכל זה?

לא חשוב.

אני  עכשיו בארוחת בוקר, מחרטטת לך על הכיעור שלי יומני.

ממש אין לי כוח לשיעו

 סליחה על הקטיעה יומני, דראקו מאלפוי החתיך הא-ל-ו-ה-י כרגע עבר פה והייתי חייבת לסגור כדי שהוא לא יראה כמה חנונית אני...

יש יותר מושלמים ממנו?
חייכתי אליו את החיוך הכי טוב שלי, קטן וביישני עם האף שאוב פנימה. ואז נזכרתי שלא הסתרקתי הבוקר ושאני בטח נראית כמו מפלצת. ירד לי החיוך והאף גדל חזרה.

לא נראה לי שאני  ממש הטיפוס שלו. 

כאילו, אני רזה והכל אבל אני לא בלונדינית חטובה וגבוהה שלובשת סקיני...

אני יותר הטיפוס הג'ינג'י העצבני שלובש שורטס כי זה נוח...

השיעור מתחיל יומני, חייבת לזוז...

בשיעור תולדות הקסם:

אחח.

כמה משעמם יכול להיות בשעה אחת?

עוד לא עבר חצי שיעור ואני עוד שניה מתפחלצת פה!

מה עשיתי שזה מגיע לי?

למה לא נולדתי שחקנית? או זמרת? או מדענית?! למה דווקא אני סתם מישהי מכוערת עם יומן שבחיים לא תגיע לגדולות.

חרא.

נגמר השיעור!!!!!

ביי בייי!!!!!

טרילילי וטרילילילו!

הפרק הקודם