שלג ואהבה

כל הגן עטה מעטפת חורף, שמיכה לבנה וקפואה.

היא ישבה בפינה, מביטה בו.

חושבת על החיים, עליו.

הוא נכנס אל הגן, סורק בעיניו את הלבן ומאתר אותה.

הוא ניגש אליה, קוטף פרח יחיד ומיוחד שגדל בגן ומעניק לה אותו.

היא שוזרת אותו בשיערה.

הוא גדל בגן, יחיד ומיוחד.

כולם נבלו והוא שרד את הקור.

היא גדלה בצידו השני של הגן, קפואה ומכוסה קרח.

כל כך רצה לגשת אליה ולעטוף אותה בעליו, לחמם אותה.

הוא לא יכול.

זה גורלו, הוא נטוע באדמה לשארית חייו, יחיד ומיוחד.

משאלתו מתגשמת-הוא עף באויר! מתקרב אליה, הוא כמעט שם.

יד קרה עוטפת את גבעולו, הוא מורחק ממנה, נשזר בשיער.

הוא טייל בחוץ, חשב על החיים, עליה.

פתאום ראה אותה יושבת בגן.

הוא נכנס לשם, ניגש אליה.

מביט סביב-מה חבל שאין פרחים.

אך בקצהו של הגן-גדל פרח, יחיד ומיוחד.

הוא ניגש אליו, קטף, בלי לחשוב למה ואיך.

הוא פוסע אליה, שוזר את הפרח בשיערה.

היא קפואה, בקושי חיה.

מבחינה בו להבזקים קצרים, רואה אותו מביט בה.

כל כך רוצה שהוא יבוא ויעטוף אותה בעליו.

דמות גדולה מתקרבת, היא מנסה להזהיר אותו.

הוא מתרומם באויר, כמעט עף.

מתקרב אליה, היא מביטה בו.

הוא מורחק ממנה, נשזר בשיער.