לילי לונה פוטר

היום עבר לאט.
ג'יימס התחיל לשגע אותי שאני עוד קטנה ואני צריכה לראות איך אורזים.
רציתי לצרוח בכל הכוח: "אני לא תינוקת! אני בת 11! פשוט תסתום ת'פה שלך או קיי?!!?!"
אך לא עשיתי את זה.
אמא הייתה במטבח ואפתה עוגיות.
אבא היה בעבודתו במשרד הקסמים.
ישבתי על הספה וחיכיתי שאמא תכריז: "העוגיות מוכנות! מי שסיים לארוז את מזוודתו להוגוורטס יוכל לבוא לאכול!"
כי זה מה שהיא הכריזה לפני שנה, ולפני שנתיים, ולפני ולפני לאלבוס ולג'יימס.
אך את מזוודתי ארזתי לפני יומיים מרוב התלהבות.
עברה שעה וזה בדיוק מה שאמא הכריזה.
ג'יימס "טס" למטבח כי בדיוק סיים לארוז.
אלבוס הלך בעדינות ובשקט.
אני קמתי וצעדתי בהליכה איטית מאוד.
אמא אמרה: "ג'יימס, חכה שאני אביא את העוגיות לחדר האוכל!" (כמו בכל שנה).
כל יום לפני שנוסעים להוגוורטס אמא אופה עוגיות.
אבא חזר מוקדם יותר ממשרד הקסמים כדי להיות איתנו.
הפעם ג'יימס לא חיכה ליד הדלת כדי לנסות להבהיל את אבא.
הוא הלך כמו כלב אחרי אמא והעוגיות.
(או פשוט להגיד אחרי העוגיות).
אלבוס כמו כל פעם רץ לחבק את אבא.
אני אמרתי לאבא שלום ואז צעדתי לחדר האוכל.
התיישבתי ליד השולחן והבטתי ב- 30 העוגיות החמות, המתוקות והטעימות של אמא.
בלי להספיק למצמץ שלוש פעמים, נשארו 23.
ג'יימס הזה!
דוחף 4 עוגיות לפה בערך.
אפילו היה נדמה שהרוח שרקה: עוגיות!
שהתנשמות מצייצות: עוגיות!
ושאפילו הפרחים בגינה במקום להתחנן למים מתחננים ל- עוגיות!
אמא הזיזה את קערת העוגיות ומילתה חלקן בכלי העוגיות הקטן שמונח במטבח.
היא נתנה מים לצמחים בגינתנו, נתנה מים לפרחים המונחים על שולחן האוכל והניחה פירות בשולחן בסלון.
נשארו בצלחת 18 עוגיות.
היא נתנה לי ולאלבוס לקחת קודם עוגיות ואחרי זה הניחה את הצלחת באמצע.
אחרי שאני אכלתי 3 עוגיות, אלבוס אכל 4 עוגיות וג'יימס אכל עוד 9, נשארו 2 עוגיות בצלחת.
אמא אכלה אחד ואבא אכל אחד.
הלכתי לישון מוקדם, אך לא הצלחתי להרדם מהמחשבה על הוגוורטס הטוב.

אבל במה אתם מאשימים אותי?!

לא ידעתי שכולנו נסבול עד כדי כך בהוגוורטס.

לא ידעתי, שזה מקום כל כך נורא.

הפרק הקודם		הפרק הבא