חייו של סוורוס סנייפ

"למה היא מתעבת אותך?" שאל סוורוס בהתעניינות.
"כי חושבת שאני פריקית. מוזרה. אני מאוד מאוד אוהבת אותה!" טענה לילי.
"פריקית! בואי לכאן! עכשיו!" עלו צעקות מן קרחת השדה.
"זו אחותי" אמרה לילי ודמעות ניצוצו בעיניה.
"אמרת שאת אוהבת אותה" אמר סוורוס.
"כן, אבל היא לא אוהבת אותי, מה, רק בגלל שהיא לא מכשפה?" שאלה לילי מתאפקת שהדמעות לא יצאו.
"היא מקנאה" טען סוורוס.
"אל תהיה מרושע, סוורוס" אמרה לילי.
"מיד!" שוב הצעקות.
לילי התיישבה וזרקה אבנים על האגם.
"זה באמת מרגיע" אמרה לילי כשהיא מביטה באגם ולא בעיניו של סוורוס.
פטוניה הגיעה לשם.
"פריקית! בואי! יש פה עוד פריק? בואי! פריקית!" צעקה פטוניה.
היא גררה את לילי מידה.
סוורוס עמד שם, שותק, לא יודע מה לעשות.
הוא ראה את המבט על פניה של לילי, והצביטות בליבו היו כל כך חזקות, עד שהחליט ללכת לפטוניה ולהגיד: "מה הבעיה שהיא תישאר כאן?!"
פטוניה ענתה בגיכך וזילזול: "כי אסור לה".

הוא צעד בשקט לביתו.
בחצרו הוא ראה את אביו גורף את העלים.
הוא הביט בו ונעמד.
לאביו אין כל כך הרבה זמן להיות איתו.
הוא נכנס לביתו.
את הבית הציף ריח הבישולים של אימו, אשר ערכה את שולחן האוכל, ניקתה, שטפה, רחצה כלים, כיבסה את הבגדים, עזרה בגן הירק הקטן שלהם ונתנה מים לפרחים.
סוורוס התיישב על הכיסא והחל לאכול.
אחרי זה הלך למיטתו וניסה להרדם.
אך ראשו הוצף מחשבות:
*מה עלה בגורלה של לילי?
*לילי כל כך מעריכה את פטוניה, למה פטוניה מתנהגת כך?
*האם אני ולילי עוד ניפגש? לא קבענו מועד.
בסופו של דבר, נרדם.
במשך שבועיים שלמים סוורוס הגיע לשדה וחיכה ללילי מבוקר ועד ערב.
אך לילי לא הגיעה במשך שבועיים.
בבוקר אחד, סוורוס טייל לו בשדה עד ששמע קול בכי רך ונעים.
הוא ניגש לעבר הקול.
"לילי? מה קרה?" שאל ברכות והתיישב לידה על יד הנהר.
"כלום. רק... פטוניה. היא כל כך מקשה עלי. הוריי עסוקים בעבודה והיא צריכה לשמור עלי. היא לא נותנת לי לצאת מהבית, היא מכריחה אותי לעזור לה עם עבודות הבית" אמרה לילי תוך כדי בכי.
"אל תהיה עצובה לחש סוורוס.

"פריקית! אני אמרתי לך לא לצאת!" עלה פתאום קול מאחורה.

הפרק הקודם		הפרק הבא