שהסיכויים יהיו תמיד לטובתכם

אני מצטערת אם אני כותבת מושגים או שמות לא נכונים מהספר או הסרט,קראתי את משחקי הרעב לפני כמעט שנה ואני לא לגמרי זוכרת את את הפרטים הקטנים ,אם יש בעיה במושגים או משהו תודיעו לי (:

הערת שוליים:אם אין לכם כוח לעשות את החשבון שצריך כדי לדעת בת כמה קנדי,היא בת 16

הערת שוליים 2:הכתיבה שלי פשוט בזבל,אם אתם חושבים שלא,תודיעו לי איך שבא לכם (בתגובות או תשלחו ינשוף)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

התעוררתי בקושי,האור החלש שבחדר שלנו נהיה רק יותר ויותר מעומעם,אני מחפשת על המיטה את אחותי הקטנה ליצ'י בת ה-12,אבל אני לא מוצאת אותה "ליצ'י?"

שאלתי,פתחתי את העיניים וראיתי אותה על המזרן הישן שעכשיו על הרצפה עם אח שלי, ג'יימס בן ה-17.

אני הולכת לצחצח שניים ובטעות מעירה אותם "קנדי,מה קורה כאן?איזה יום היום?יום האסיף?!" אומר ג'יימס בדאגה "האמת כן,היום יום האסיף, ג'יימס וליצ'י" ופתאום אני קולטת שאמא לא בבית

"איפה אמא?" שאלתי כאילו שאכפת לי, "בעבודה,גאון" ענה ג'יימס שהוא מנסה לחזור לישון "תתעורר היום יום חשוב חשוב חשוב!" אני אומרת בניסיון לחקות את אפי טרינקט.

"שהסכויים יהיו תמיד לטובתכם!!"כולנו צוחקים.

סוף סוף הבית קם לתחייה,וכולם ממהרים,אמא כבר חזרה הביתה והכינה לנו אוכל,לבשתי שמלה בצבע סגול בהיר שמגיעה לי כמעט עד הברכיים,אני משאירה את השיער פזור,

זאת הפעם הראשונה שאני נקייה מפחם,זה לא שגרתי בשביל ילדה כמוני...

ג'יימס לובש חולצה לבנה של אבא,אני מתגעגת לאבא שלי כל כך...הוא מת מאיזה קוסם אחד,פוטר משהו,הייתי עדה,רק ילדה קטנה בת 11,ג'יימס היה בן 12 וליצ'י הייתה בת 7

אבל אני זוכרת איך הוא נראה עד היום,שיער שחור ופרוע,משקפיים עגולות וצלקת ברק מוזרה על המצח שלו שנראת בדיוק כמו הצלקת שעל הכתף הימנית שלי,

הוא הסתכל עליי קצת,אבל אז ברח,כבר עברו 5 שנים מעז (תעשו לבד את החשבון בת כמה אני)

ליצ'י לובשת שמלת משבצות אדומה שהיא ירשה ממני.

כולנו כבר בדרך להיכל הצדק,מהר מאוד הבנתי שהשנה יהיה סבב משחקים מיוחד השנה ולא רק בגלל שמם,"משחקי הרעב 74.5" הקפיטול כנראה לא גמרו את הזוועות לגמול הרבעוני,

אז משכו את זה עוד שנה...

כולם מתמקמים ליד בני גילם,אני עומדת ליד תמרי,החברה הכי טובה שלי שנראת מאוד מודאגת "מה קרה?" שאלתי,היא לא ענתה.

אפי טרינקט מגיעה לבמה,השנה היא החליטה ללבוש שמלה בצבע צהוב צרחני ואיפור צהוב שפשוט מחליא אותי,היא נראת כמו השמש...

"בגלל שהמשחקים השנה כל כך מיוחדים,אני אבחר קודם את הג'נטלמנים שלנו!!" היא אמרה בקול מלא בהתרגשות,שהיא שלחה את ידה לכדור של הבנים,התחלתי לחשוש,אולי ג'יימס יבחר?

 שאלתי את עצמי,

אולי מישהו שאני מכירה? אני שונאת מחשבות כאלה על ילדים מתים....

שאני חוזרת למציאות,אני מגלה שפספסתי את שם המיועד,ופתאום,בצעדים כבדים צעד לבמה טומי לוגן.

אוי לא,רק לא טומי!! חשבתי,הוא לומד בכיתה המקבילה לי,וכל הבנות חושבות שהוא חתיך הורס...והוא גם אח של תמרי...אני בבעיה חשבתי.

"ועכשיו לבנות!!" אמרה אפי שוב,והתפללתי שליצ'י לא תבחר... "והמיועדת שלנו היא..." שליצ'י לא תיבחר שליצ'י לא תיבחר שליצ'י לא תיבחר "קנדי סטון!" היא אמרה,הייתי בשוק,אוכפי השקט לקחו

אותי לבמה,הסתכלתי אחורה וראיתי את המשפחה שלי בוכה,הם לא נשברו ככה מאז שאבא שלי מת...

"נו..תלחצו ידיים" אמרה אפי,אני לא רוצה לגעת במישהו שאני אהרוג ככל הנראה,אבל אין לי בררה,אז עשיתי את זה...

		הפרק הבא