החיים קשים שאתה בן 15 וחצי

פאנפיק חדש, על ילדה עם ערך עצמי מדי, שהולכת להפוך לשוברת הלבבות של הגוורטס.

אף פעם לא הייתי הבחורה היפה, מעולם לא הייתי הילדה המושלמת.

אף פעם בחור לא הזמין אותי לדייט, אף פעם לא התנשקתי, ההורים שלי אף פעם לא אמרו לי כמה הם גאים בי, המורים מעולם לא חיבבו אותי ואני לא חושבת שאחי רואה בי מודל לחיקוי.

אני סתם. רוז. רוז וויזלי.

בואו תנו לי לספר על המשפחה שלי.

על המשפחה המושלמת שלי. כי כן, כולם שם מושלמים.

משפחת פוטר- מושלמים

משפחת וויזלי\ג'ונסון- מושלמים

משפחת וויזלי\סמית'- מושלמים

משפחת וויזלי\דאלקור- מושלמים

משפחת וויזלי\גריינג'ר- מושלמים. אוה, למעט ילדה אחת בשם רוז וויזלי.

כן אני מבינה מה כולם חושבים לעצמם ברגעים אלה. לילדה הזאת יש הערכה עצמית נמוכה.

אז כן לא רק שיש לי "הערכה עצמית נמוכה", אני גם דפוקה.

אין לי מושג למה אני כזאת. ציניות.

אולי... כל החיים שלי גדלתי ליד כמה מהבחורות היפות בעולם. וכן, הן דודות\בני דודות שלי.

וכל מי שלא הכי יפה היא חכמה, מיוחדת, מצחיקה, מוכשרת או עוד איזשהיא תכונה שכמובן- אין לי.

למה זה? כי כנראה אמא אכלה סושי או משהו במהלך ההריון, כי אומרים שזה יכול לפגוע בעובר, וכולנו יודעים עד כמה היא אוהבת סושי, אז היא פשוט לא יכלה להחזיק יותר והיא נשברה ואכלה סושי והתנחמה בעובדה שמתוך כל המשפחה המושלמת ילדה אחת תצא דפוקה.

אז הלכתי לאמא ושאלתי אותה לגבי הסושי. היא אמרה "מה פתאום, רוזי? מה אלה השטיות האלו?" אז עליתי לחדר והמשכתי לארוז. כי כן, מחר חוזרים להוגוורטס. יש! (ציניות).

ואיך שסיימתי לדחוס את כל הסוודרים שסבתא אי פעם סרגה לי, אוסקר, הינשוף שלי, בדיוק חזר. ואיתו המכתב מרוקסן. עוד אחת מהבנות המושלמות במשפחתינו. אני בטוחה שדודה אנג'לינה לא נגעה בסושי במהלך ההריון. 

רוזי,

אני באמת מצטערת. אני מבינה שאת כועסת, ויש לך סיבה מוצדקת. אבל את צריכה להבין שאני לא ידעתי ולא התכוונתי.

ואם הייתי יודעת, רוזי, לא הייתי עושה את זה.

תקשיבי, דיברתי עם ניקי, למה שנהרוס את המסורת? כמו שאני מכירה את אוסקר, הוא יספיק להביא לך את המכתב עוד לפני ארוחת הבוקר,

אז בבקשה, תתקשרי לבית שלי ותגידי לי את דעתך. 

לי ולניקי יש הפתעה בשבילך!

נשיקות,

רוקסן.

הממ.. הפתעה. מה נראה לה?!

שאני איזו ילדה מהשנה הראשונה שמתרגשת מ"מתנות"?!

כדי שאני לא אשמע מוזרה בעליל אני אסביר מה קרה.

בתחילת החופש נסענו כל המשפחה לספרד. ממש כל המשפחה. סבא, סבתא, בני דודים מביכים יותר ומביכים פחות.

ואני רוקסן ודומיניק, תמיד היינו ה-שלישייה. שלישיית וויזלי. כי וויקטואר גדולה מדי, מולי, למרות שהיא בגילנו, חכמה ורצינית מדי, לילי  לפעמים מצטרפת אלינו, למרות שהיא קטנה מאיתנו בשנתיים, אבל לפעמים זה מוזר אז אנחנו מנדות אותה, ולוסי קטנה מדי. וכל השאר הן בנים מסריחים שחצי מבית הספר רודף אחריהם במטרה להשיג דייט ואת לא מבינה למה, וכן אני מתכוונת אליך ג'יימס סיריוס פוטר, וכן אני מתכוונת אלייך, פרד וויזלי. ולא רק זה, הם גורמים לאחי הקטן להפוך למפלצת. אל עוד בסדר. אבל גם הוא ממזר אידיוט. לואיס עוד קטן אז לא גיבשתי דעה לגביו, אבל כמו שאני רואה את המבטים של ג'יימס ושל פרד, בעוד כמה שנים גם לואיס הקטן יצטרף לשירותיהם.

בכל מקרה, נסענו והכל היה מדהים. בערבים כל הנכדים, חוץ מלילי (למרות שהיא התחננה אלינו), הוגו, לוסי ולואיס, היו יוצאים למועדון הקרוב. ושמה לא היית צריך להראות תעודת זהות. פשוט שילמנו והביאו לנו את המשקאות. אני אומרת לכם, בירה וריקודי חשפנות בספרד משפרים את מצב הרוח בגדול. היה שם גם בחור ספרדי חמוד בשם פדרו וממש התיידדנו, הוא ידע אנגלית וכל החופשה לא הפסקתי לדבר איתו ואז, ממש ביום האחרון של החופשה, חיפשתי אותו כדי להגיד לו מה אני מרגישה, ראיתי אותו מתנשק עם רוקסן. כלומר ברור שבחורים מעדיפים בחורה בעלת שיער ארוך, חלק ומושלם בצבע שחור כמו הלילה, עיינים חומות שנראות כמו שוקלד נמס, ועור כהה מושלם, מידה ענקית (ואני אומרת ענקית אני מתכוונת לענקי בגודל של כאבי גב.) בחזייה, קימורים מושלמים וחוסר חצ'קונים. או נמשים. מאשר בחורה גמלונית חסרת ציצי או קימורים, עור לבן זרוע נמשים+ חצ'קונים, שיער שנראה כמו כבשה דרוסה בצבע ג'ינג'י-חום מוזר, ועיינים חומות. אבל לא. לא חומות בצבע השוקולד הנמס. חומות בקטע של חרא. ומשקפיים ענקיות שבלעדייהן אני לא רואה כלום.

נמשיך סיפור? נמשיך, ברחתי משם בוכה. ובמש כל הדרך חזרה הביתה (טסנו במטוס, כי לא הצליחו לסדר לנו מפתח מעבר.), לא דיברתי עם אף אחד, ואז שרוקסן וניקי שאלנו אותי מה קרה, הסברתי להן וכל כך כעסתי על רוקסן חסרת ההתחשבות. ומאז אני לא מדברת עם אף אחת מהן.

וטוב, אני קצת מתגעגעת. אבל רק קצת כי הן דפוקות. וכן, אני מתגעגעת למסורת שלנו (ביום האחרון של חופש כלשהוא, אנחנו באות לישון אצל אחת מאיתנו.), ואני לא רוצה לשבור אותה.. ולמרות שזה ישמע טיפשי, אני סקרנית לגבי המתנה.

אז נשברתי. ואחרי שעתיים הן התייצבו אצלי עם מבט נחוש על העיינים.

עלינו לחדר שלי (שהיה בעליית הגג.), וכששאלתי אותן "מה הקטע?", דומינק רק חייכה ורוקסן אמרה "רוז וויזלי, את הולכת לעבור מייקאובר!".

אז כן. נדפקתי.

		הפרק הבא