אחותי

אחותי

היה זה ערב שגרתי בשלהי חודש פבואר. מזג האוויר היה קריר יחסית לעונה, ופטוניה השתרעה על הספה המתנדנדת שבבית משפחת אוונס. היא לבשה פיג'מה פרחונית שלגמרי לא החמיאה לגופה השדוף, ועל ראשה נחה מגבת רחצה ומנעה משיערה לגלוש על כתפיה ולהרטיב את הבד האדמדם. בשתי ידיה אחזה פטוניה בכוס תה המעלה אדים וחיממה את ידיה בעודה צופה במותחן הפעולה האהוב עליה. היא הייתה לבד בבית, פרט לאחותה לילי שבדיוק התקלחה, ועל כן הרשתה לעצמה לשמוע את הסרט על הווליום המרבי. היא חיכתה שאחותה תצא מהמקלחת, ואז יצפו במרתון "מת לצעוק" אל תוך הלילה, כפי שסיכמו הבוקר. פטוניה אף טרחה והכינה בייקון ומעט סלט מושקע ביותר לכבוד המאורע, שהתרחש אחת לעשור שנים בערך. היא צפתה באהדה בסרט.
"אני אהרוג אותך!" הבעל האלים סטר לאשתו ביד אחת, בעוד השנייה סותמת את פיה לבל תצעק ותזעיק עזרה. "איפה זה?"
פטוניה כבר ידעה היטב מה יתרחש כעת. והנה, נשמעו דפיקות ההולכות ומתעצמות על דלת הבית, ואחריהן קריאות מטורפות בשמה של האישה. פטוניה ידעה שהמאהב שלה מנסה להיכנס. היא צפתה בהנאה בבעל האלים שעתיד בעוד דקות ספורות להפוך לרוצח ובאישה המתפתלת בתוך ידיו בהיסטריה, פצועה ומדממת. נשמעה ירייה, ופטוניה ידעה כי המאהב פרץ פנימה וכי הדלת נעקרה ממקומה.
להפתעתה של פטוניה, גם לאחר שהדלת נעקרה נשמעו דפיקות, ואחריהן צלצול קלוש בפעמון הדלת. לקח לפטוניה דקות אחדות על מנת להבין שמישהו דופק בדלת שלה- בדלת של בית משפחת אוונס. היא הקפיאה את הסרט, ומיהרה לכיוון הדלת.
"מי שם?" היא שאלה אגב התקדמות.
"זה אני, ג'יימס." פטוניה קפאה על מקומה. היא שנאה- ליתר דיוק, תיעבה- את הקוסם היהיר והמתנשא שחיזר אחר אחותה ונהג להפתיע אותן פעמים רבות כל כך ולצוץ דווקא ברגעים לא נוחים. פטוניה ידעה כי כבר מעכשיו עליה להפנים שלא יתקיים היום ערב הבנות כמתוכנן. נפלא.
בעצם... לילי עודנה במקלחת, וכלל לא משערת שפוטר יפתיע אותה היום. מאידך, פוטר אינו יודע בוודאות שהיא בבית...
"לילי לא בבית." השקר קלח מפיה. היא חייכה לעצמה בסיפוק.
"לאן היא יצאה?" הקול שבקע מעבר לדלת נשמע מודאג.
"אינני יודעת. וכי שומרת אחותי אנוכי?" היא התריסה בכעס מסוים וכבר פנתה ללכת, כאשר קול אחר הקפיא את דמה.
"טוני, מי שם?"
צעקתה של אחותה הגיעה עד אפריקה. פטוניה רטנה לעצמה וקללה גסה ולא רצונית נפלטה מפיה.
"את בטוחה שלילי לא בבית?" קולו הכעוס של פוטר היה רווי בהקלה ובשעשוע.
"היא... היא כנראה שבה מבלי שהבחנתי בכך..." היא מלמלה והחלה לפתוח את הדלת בכבדות ובחוסר רצון בולט.
"יש לך אורח, תזדרזי ותראי." היא השיבה לאחותה בצעקה, והתקדמה חזרה לעבר הספה כאשר אחותה צווחה משהו כתשובה ושבה להפעיל את זרם המים.
פוטר התנהג כבעל הבית- הוא סגר אחריו את הדלת, והשתרע על הספה בביטחון מופרז. פטוניה המשיכה את הסרט, לא טורחת להנמיך את הווליום. מקץ דקות ספורות פוטר ככל הנראה השתעמם, משום שהוא קם ממקומו והפעיל את הרדיו. שיר של פינק פלויד התנגן ברקע, והרוק הכבד העיב על מוזיקת המתח שבקעה מהסרט. פטוניה רטנה לעצמה, ועצרה בשנית את הסרט. היא קימצה את ידיה בכעס וניסתה לשמור על איפוק.
"הייתי מעדיפה שלא תדליק את הרדיו בבית שלי, פוטר. במקרה שלא שמת לב, אני באמצע לראות סרט."
"מצטער שהפרעתי לך ב...סרט? כך קראת לדבר המשעמם הזה שאת רואה?" הפטיר ג'יימס פוטר בלגלוג מתנשא.
"תקרא לזה איך שתקרא, זה עדיין הבית שלי. תכבה את הרדיו!" פטוניה החלה לאבד שליטה בחרונה.
"אני מזכיר לך, חתיכת מוגלגית, שסיימתי את בית הספר- אני יכול לכשף אותך אם אחפוץ בכך, וכלל לא איענש על כך." הוא הביט סביבו בנבזיות אופיינית, וכמו כדי להוכיח לה כמה רציניות כוונותיו, שמא על מנת להתרברב ביכולותיו, שמא שניהם יחדיו, הוא ניפץ בהנפת שרביט את מובייל התמיד שעיטר את הסלון. פטוניה צרחה.
"הכל בסדר?" לילי סוף סוף נזכרה לצאת מהמקלחת.
"בסדר גמור, חוץ מזה שהחבר שלך בדיוק ניפץ הרגע את המובייל האהוב עליי." לחששה פטוניה בארסיות.
"היא התחילה." אמר פוטר מיד, וגלגל את עיניו.
"די, תפסיקו!" היא ביקשה, כמו תמיד. "ג'יימס- איזה יופי שאתה כאן!"
ושוב, כמו תמיד, לילי מגוננת על הפוץ הנפוח ולא עליה. פטוניה הסתובבה בדיוק בזמן- שבריר שנייה טרם הם התנשקו בלהט. היא הביטה בהם כאשר יצאו מהסלון והתקדמו לחדר של לילי, ובקושי הסתובבה כאשר הדלת נטרקה וננעלה מאחוריהם.
היא שנאה את פוטר. למעשה, היא שנאה את כל העולם שלקח ממנה את אחותה כבמטה קסם- היא שנאה גם את הבחור בעל השיער השמנוני שהיה הראשון שהפך את אחותה למשוגעת, אך משום מה פוטר נראה לה האיום הגדול מכל- אולי מפני שעד כה היא האמינה שאחותה יכולה להשתנות, לחזור למה שהייתה טרם קיבלה את המכתב ששינה את חייה, אך כעת לילי כבר גדולה, ופוטר רציני- והיא כבר הולכת שבי אחריו, ושום דבר שפטוניה תעשה לא ימנע מהם להתחתן. שום דבר. פטוניה חשדה שפוטר לא הגיע סתם הלילה- ברצונו להציע ללילי נישואים; החוש השישי שלה קלט זאת. יתר על כן, סנייפ היה מוזר, אך נורמאלי לגמרי בהשוואה לפוטר, שלא ידע אפילו מה זה טלפון ומהו דואר. פטוניה הצטערה על כך שהבינה זאת רק לאחר שהתחלפו היוצרות- כשסנייפ נעלם מהשטח- רק לאחר שפוטר הגיע, ולא קודם לכן.
בתוך תוכה סירבה פטוניה להאמין בכך שאחותה פנתה לעולם אחר, ואילו היא נשארה מאחור, כחייה הישנים של לילי.
פטוניה צפתה בסרט, אך מחשבותיה נדדו הרחק מעבר למסך השטוח; היא תהתה בליבה מה מתרחש כעת בתוך החדר הנעול, החדר שנבצר ממנה להיכנס אליו. האם הם עושים אהבה, או שמא הוא מציע לה נישואים? או שמא... פטוניה כמעט לא העזה לקוות בליבה שאולי יום אחד תגיע המריבה הגדולה אליה כמהה מאז הפעם הראשונה שראתה את פוטר, מריבה שתוציא את פוטר מחייה- מחייה של לילי, מחייה שלה, מחייה של המשפחה כולה.
בתוך תוכה פטוניה אהבה את לילי אחותה. היא נהגה לכנות את הכוחות המוזרים שלה "השד החולף", ואחר נכחה לדעת כי אין זה השם המתאים- הוא אינו חולף, לא במהרה כל כך. פטוניה הפסיקה לקוות שלילי תשתנה- היא בסך הכל רצתה קרבה אליה, בסך הכל רצתה קשר, ולו הדק ביותר, עם אחותה- ואפילו זה לא התאפשר לה. לילי כמו הוציאה אותה מחייה- לדבריה, האחת מוגלגלית והאחרת מכשפה, והן פשוט נועדו לדברים שונים.
הסרט נגמר, אך הסרטים שפטוניה אכלה מאנו להיגמר- הם נמשכו ונמשכו, אך מעולם לא הסתיימו. פטוניה בהתה בחלל באטימות.
מקץ דקות אחדות, דלת חדרה של לילי נפתחה. פטוניה הביטה בזוג המאושר ובפני אחותה הקורנים וליבה נצבט. הם התנשקו, ככל הנראה דבר שעשו פעמים רבות היום. כאשר לילי כרכה את זרועותיה סביב כתפיו של ג'יימס, פטוניה הבחינה בטבעת המנצנצת על היד העדינה. היא החווירה, ונתקפה בחילה קלה.
"פטוניה, מתחשק לך לקנות בקבוק יין משובח ולחגוג איתי הלילה?" לילי חייכה במתיקות. "אני רוצה לחגוג היום."
"אבל לילס, חשבתי שנחגוג יחד היום-"
"זה בסדר, אני גם כך לא מתכוונת לשתות איתך הלילה, לילס- כבר התקשרתי לקטי. למעשה, קבעתי איתה לצפות במרתון של "מת לצעוק" ממש עכשיו, אז אני צריכה ללכת..."
היא שנאה את זה שפוטר גרם לה לשקר, והנה הוא רגם לה לעשות זאת בפעם השנייה בערב זה. היא אהבה את הטון חסר הביטחון ששידר פוטרלעיתים רחוקות מאוד, כמו הקול שבקע מגרונו כעת. פטוניה קטעה אותו הפעם לא ברצון רב.
לילי עשתה פרצוף מצטער, אך לא התנגדה לדבריה. היא מלמלה משהו ומשכה בכתפיה, ואחר שפתיה נצמדו שוב לשפתיו של בעלה לעתיד. פטוניה תהתה ממתי אחותה נעשתה אטומה שכזאת. מאז שקיבלה את המכתב הארור ההוא, היא השיבה לעצמה בקול רפה. ללא אומר, פטוניה יצאה מהבית. היא לא ידעה לאן בדיוק מועדות פניה, אך כאשר טרקה אחריה את הדלת, היא החליטה כי עליה לשים סוף לתסבוך שבחייה- עליה למחוק את אחותה מליבה ומחייה; תיקון טעות- היא מחקה את אחותה מליבה ומחייה. כמו שעל כל הסרטים הרעים מקיץ לבסוף הקץ, כך גם על הסרט שלה- וכאן הסרט שלה נגמר.