השקיעה האחרונה

אלכס רץ מסביב לאולם הספורט, לפחות מה שהיה פעם אולם ספורט וכעת היה מעין אולם אימונים.

הוא התנשף קלות כשהתחיל את הסיבוב החמישי אך הוא לא עצר. אלכס לא עמד לעצור את ריצתו עד שיסיים את הסיבוב העשירי, וגם אז זה יהיה כדי להתאמן בדבר אחר.

"מה אתה עושה?" שאל נער שכמו הופיע משום מקום, אלכס הספיק בקושי לעצור לפני שהתנגש בו.

"אתה משוגע או מה?!" התרגז עליו אלכס, הנער גלגל את עיניו ושלף בקבוק מים מכיסו הריק, "לפחות תשתה משהו, אם תמות זה בטח לא יעזור לליב", אמר הנער.

"כאילו שאתה עוזר לה במשהו, ריי, אני לפחות מנסה", אמר אלכס בכעס אך לקח את הבקבוק מידיו של ריי ושתה את המים בשקיקה.

"בנים! בואו! האוכל מוכן!" נשמע קול אימם מכיוון חדר האוכל. למעשה לא היה זה באמת חדר אוכל כי אם כיתה נטושה שסודרה כמו חדר אוכל.

שני האחים הלכו לכיוון קול אימם, אלכס ניגב את הזיעה שניגרה על מצחו בגב ידו והתיישב על כיסא התלמיד שגרם לו להרגיש נמוך ביחס לשולחן הגבוה.

"אלכס, ריי, זאת קלריסה, היא גם מיועדת, היא תשהה כאן בזמן הקרוב", אמרה אליזבת', אמם של  אלכס וריי כאשר היא מחווה בידה על נערה כבת גילו של אלכס שנראתה עליזה למדי בתור מיועדת.

"היי, נעים מאוד, ריי", הציג עצמו ריי ולחץ את ידה.

"אלכס", אמר אלכס בקרירות המנוגדת לחמימות קולו של אחיו הגדול, הוא הנהן אל קלריסה וזאת הנהנה אליו בחזרה.

"אתם יכולים לקרוא לי קלייר", היא אמרה והתיישבה גם היא על כיסא תלמיד.

שלושת הנערים החלו לאכול ואליזבת' מיהרה להביא, את כול האוכל לשלוחן ורק לאחר מכן התיישבה ואכלה גם היא.

"אני הולך לראות מה קורה עם ליב", הכריז אלכס וקם מכיסאו.

"מה צריך לקרות לי?" שאל קול מכיוון הדלת.

"ליב", אמר אלכס כמעין אות זיהוי למרות שהדבר לא נדרש כלל. אף אחד לא יכול היה להתבלבל בין ליב לנערה בת 15 אחרת, שיערה הערמוני סופר לתספורת קצרה כשל בן וקווים עדינים קישטו את קצהו הימני של פניה כמו את פניהם של כול המיועדים.

"קלריסה, זוהי ביתי הצעירה אוליביה, אוליב, זאת קלריסה, היא גם מיועדת".

"כן אמא, אני רואה", אמרה ליב מעט בזלזול המאפיין נערים מתבגרים ולאחר מכן פנתה אל קלייר, "את יכולה לקרוא לי ליב, כולם קוראים לי ככה", אמרה ליב כשעיניה נודדות אל אימה בעת המילה "כולם", אליזבת' תמיד קראה לביתה אוליב, או כשעשתה דבר מה רע, בשמה המלא.

"נחמד לפגוש אותך סוף כול סוף, קלייר", הוסיפה ליב.

אלכס הביט באחותו הקטנה וסימן לה לשבת לידו, למען האמת לא היה בכך צורך, ליב תמיד התיישבה לידו.

"נעים גם לפגוש אותך", אמרה קלייר בעודה מתיישבת על כיסאה בחזרה בעוד ליב מתיישבת גם היא.

אלכס אכל במהירות שאפיינה אותו ומיהר לקום מכיסאו, הוא שתל נשיקה על לחיה של ליב ועמד לצאת מהכיתה או כפי שאימו אהבה להגיד "חדר אוכל".

"לאן אתה הולך?" שאלה אליזבת' במירמור קל.

"להתקלח", שיקר אלכס במצח נחושה.

"אתה באמת מסריח", אמרה ליב ודחפה אותו קלות בידה כשעבר לידה.

"נדבר כבר אחרי זה", היא אמרה ופזלה קלות לכיוון קלייר, היה ברור שיוטל עליה לבדר אותה.

"כן, נדבר כבר", אמר אלכס ופנה חזרה אל אולם הספורט, ממשיך להתאמן כאילו הוא מקווה שעצם העובדה שאינו קוסם תשופר אם יתאמן די הצורך.

"עולם מחורבן", אמר לעצמו אלכס בעודו נכנס לאולם. "או יקום מחורבן", הוא אמר ולקח סכין מהשולחן. "או מימד מחורבן, שיקראו לזה איך שבא להם", הוא סינן מבין שיניו בעודו תוקע את הסכין בלב בובת האימונים.

"למה דווקא אני צריך להידפק כאן?!" הוא אמר, הפעם בקול יותר רם וערף לבובת האימונים את הראש, יד קרירה עצרה את התקף הזעם הנרקם שלו.

"אלכס?" היא שאלה בקול דק והוא רק עצם את עיניו לרגע לפני שהדביק על פניו חזות עליזה והסתובב אליה, כמו תמיד.

הפרק הקודם