מלכודת מוות

שם ישב נער על המדרכה וחיכה שלילי תצא מבייתה. הוא ישב שעה וכשראה שיער אדום זהוב נוצץ עף ברוח ידע שזאת היא.

לילי!

נלכדתי, נלכדתי בידייך.

לכדת את ליבי, השארת אותו שם.

אך הלב נלכד, לא יצא מהכלוב שפקד.

על יד הכלוב שכנת, את!

הלב הביט, אך לא הסיט,

לא לרגע, וללא פגע.

הלב, לא יכל שלא לחשוב,

מה יקרה אם יפה כמוך,

תשב איתו על מדרגה,

ולרגע לא תהיה תפוגה!

הלב גם תהה,

אולי המחשבה שלה זהה.

רצה הוא לחשוף לה את הלב,

אבל פחד להעלב.

הלב אסף קצת אומץ,

ושם לא היה חומץ...

הוא הוציא את הגיטרה,

וכתב לה שיר,

אך הוא לא ישאיר,

את המוח מהפעולה,

שגרמה למחלה!

הוא גמר את השיר וביידים ורד.

היא לא חייכה, היא פשוט הלכה!