יומניי המתבגרת.

מחברת יקרה.

אני בטוחה שכשיצאת מהמפעל שלך ציפית לשימוש יותר מזהיר מהכלת רגשותיה של נערה מתבגרת, משהו מכובד כמו מחברת רישומים של אדריכל מפורסם או יומנו האישי של ראש הממשלה.

אנא קבלי את התנצלותי על שמנעתי ממך עתיד זה.

אני מבטיחה שאנסה לחיות חיים מענינים ככל האפשר כך שלא תרגישי לא שימושית.

שלך תמיד,

אמה.

20:00 - מחר חוזרים לבית ספר. מצד אחד, התרגשות כי רזיתי ממש ואני יודעת בדיוק מה ללבוש בשביל להדגיש את זה, מצד שני, באסה. לא הכנתי שיעורי בית..

22:00 - הולכת לישון. צריך לקום רעננה מחר.

00:00 - איזה זבל! אני לא נרדמת! רק זה חסר לי, לא לקום מחר בבוקר.

1.9, יום שני

02:00 - אעאעאעאעאעא!!! מה יהיה?! אני מתחרפנת פה!!!

06:08 - אה! יומני, אני רעננה כמו פרי רענן! כמו קיווי! כמו פומלה! כמו אנונה!

16:24 - איזה יום! כמה שיעורים! וג'ורג'יה מילר הכלבה! אין לה בושה? אני ירדתי 5 קילו והיא צוחקת עלי שאני שמנה?! זנזונת שכמותה. בגללה בלסתי קופסה שלמה של גלידת וניל והעליתי את הכל חזרה. 

המורה למתמטיקה התעצבן כי לא עשיתי שיעורים. גם המורה לאנגלית והמורה להיסטוריה. נראלי הן כולם בתקופה לא טובה! מה זה אשמתי שהייתי עסוקה מדי בביקורים בבתי קפה ובקניות ככה שלא הספקתי לעשות שיעורים? טוב אולי זאת כן אשמתי.. לא חשוב, אני חייבת ללכת יומני, יש לי אימון.. כבר 5 שנים שאני עושה התעמלות קרקע. יש לי גמישות יתר ואני די שבירה.. מאוד שבירה...

ביי.

20:17 - איזה כיף! אני יכולה ממש להרגיש את הקלוריות שנשרפו! אני מרגישה כל כך קלילה! נקעתי את היד, לא נורא, אני רגילה.. שבוע וזה עובר. בינתיים אני מסודרת, יש לי ערכה שלמה של תחבושות וקיבועים לידיים ולרגליים למקרה הצורך.  ועכשיו, איזה אושר, לשיעורים!

2.9, יום שלישי

14:40 - שתי הילדות הכי מוזרות בבית ספר - מדיסון וסטשיה. איזה שמות הזויים! כולם קוראים להן סטשיסון מאחורי הגב. הם ניסו לשכנע אותי ועוד כמה בנות לכרות ברית נקמה במורים על זה שהם נותנים לנו שיעורי בית. ניסיתי להתחמק מהן כמו תמיד אבל אז הן העבירו לי פתק בשיעור:

אמה.

כיתה 30 בהפסקה השניה.

תביאי את אנה ומיה, מתנקמים במורים.

יותר לא יהיו שיעורי בית!
מדיסון וסטשיה.

בהפסקה השניה התחבאתי מסטשיסון בשירותים. אחרי עשר דקות סטשיה מצאה אותי. ישבתי עם הרגליים מקופלות שהיא לא תראה, אבל היא טיפסה מלמעלה.

"מה את עושה?" היא שאלה אותי.

המצאתי. "קיפולי נייר יפניים."

היא עזבה אותי בשקט. סטרתי לעצמי כי יצאתי סתומה.

14:50 -  יוצאת לקפה עם אנה ומיה. אנחנו BFF. נתראה.

19:30 - חרא! נשפך לי קפה על החולצה החדשה.

19:31 - שכחתי לספר - ראינו בן אלוהי בקפה!!! אז עקבתי אחריו ונתקעתי בו כאילו בטעות. הוא הסתכל עלי והרים גבה ואז הוא אמר את המשפט הכי חסר טאקט שאפשר להגיד. הוא אמר:
"יש לך קפה על החולצה" והלך.

23:00 - ויתרתי על הקטע של לישון מוקדם. עד עכשיו הייתי בצ'אט עם אותו בן אלוהי. כן יומני, אותו בן אלוהי וחסר טאקט! קוראים לו מייקל (איזה שם אלוהי) ומסתבר שהפלתי את הארנק שלי כשנתקעתי בו. הוא מצא את השם שלי שם וגם את הטלפון ואת האיי סי קיו..
 זה הלך ככה:

מייקל המאגניב (יש כינוי יותר מפגר?): היי אמה סטינסון, הפלת את הארנק שלך כשנתקעת בי "בטעות". 

אמה סטינסון:        אממ הממ... הוא אצלך?

מייקל המאגניב:    כן. אני אביא לך אותו. רוצה להיפגש?

אמה סטינסון:       סבבה..

מייקל המאגניב:    יופי. מה לגבי ראשון בערב?

אמה סטינסון:       מעולה.

מייקל המאניב:      אז ניפגש שם.

אמה סטינסון:      סבבה.. ביי.

מייקל המאגניב:    ביי.

מייקל המאגניב:   לא יכול לחכות.

23:30 - שמתי מסכת פנים, עוד חצי שעה הולכת לישון.

3.9, יום רביעי.

 07:34  - שיט! נרדמתי עם המסכה! כל הפנים שלי נוקשות ואני לא יכולה לדבר! אני הולכת להתקלח. כנראה שלא נועדתי להגיע בזמן השנה.

תגובות?