המכתבים של ג'ולי- המשך

למיקי-

אני בקושי מסוגלת לכתוב לך עכשיו, אני מפחדת שהנייר יתלכלך. אני עכשיו בסעודה באולם הגדול. זה מקום פשוט מדהים! הטילו על התקרה באולם כישוף, שהופך את התקרה לשיקוף של השמים. זה מוזר אבל נפלא.
למה שאני לא אספר פשוט את הכל מההתחלה?
ברגע שסיימתי לכתוב לך את המכתב הקודם, נכנסה לתא ילדה עם עיניים ירוקות. העיניים שלה היו פשוט מדהימות, ולא היה אפשר שלא לקנא בא. נכון, אני יפה, אפילו מאוד, אבל בשביל עיניים כאלה הייתי מוכנה לתת אפילו את השיער שלי- שהוא בלונדיני זהוב טבעי, עבה וחלק. "שלום.. אפשר לשבת?" היא גמגמה בביישנות. "בטח.." אמרתי. היא התיישבה, וזה קרה באופן פשוט טבעי: התחלנו לדבר. היא ספרה שקוראים לה אנבת', ושהיא בת מוגלגים. סיפרתי לה שגם אני, ואז היא נאנחה בהקלה. טוב, גם אני.
עגלת הממתקים נכנסה, והגברת השמנה שם שאלה אותנו אם אנו רוצות לקנות משהו. אנבת' הסמיקה בבושה, ומיהרה להיבלע בעותק של "המגזין הראשי למכשפה מתחילה."
אני בלי חשש קניתי מיד 2 חבילות של צפרדעי שוקולד בוטנים קראנצ'יות עם קרם קרמל, וזרקתי אחת לאנבת'. "קחי, ירוקת!" קראתי לעברה והיא צחקה. שאלתי אותה מאיפה המגזין, כי שמעתי את הרמיוני מדברת עליו בהתלהבות רבה (זה כנראה מגזין מאוד חינוכי אם הרמיוני מתלהבת ממנו...). היא נתנה לי את העיתון ועיינתי בו. האמת? זה היה מדהים! זה הסביר הכל על הוגוורטס, נתן טיפים על בנים, על שיעורי בית, ועוד כל מיני דברים מגניבים.
אחר כך נזכרתי שהיא לא ענתה לי על השאלה, וכששאלתי אותה שוב- היא פרצה בצחוק. "אוי, ג'ולי, את כזו מצחיקה! איזה שאלות טיפשיות יש לך- ברור שקניתי אותו!"
"אז למה לא קנית שום דבר מהעגלה?" שאלתי
"פשוט מאוד- הוצאתי את כל הכסף על העיתון..." היא ציחקקה, אבל ידעתי שזו לא הסיבה האמיתית.
אז לא התחלתי לתחקר אותה, ואת שאר הנסיעה העברנו בפטפוטים. היינו ידידות- עוד לא חברות של ממש מכייון שחברות אמיתית מתחילה עם הסוד הראשון.
אחר כך, אנבת' נרדמה קצת. היא סדרה לעכצמה כרית ושמיכה והלכה לישון על 2 המושבים כשהיא לבושה כבר בגלימה. אני הלכתי להתלבש בשרותים וחזרתי בדיוק בזמן כדי להעיר את אנבת' ולהגיע להוגוורטס.
השנה קרה לנו משהו ממש מגניב: שומר הקרקעות של הוגוורטס, האגריד, לא נמצא ואף אחד לא יכל להחליף אותו, אז במקום שנשוט בסירה בנהר גועש רכבנו על סוסי פוני זהובים. אנבת' ספרה לי שקראה עליהם ושהם נקראים "גולדהורסים".
הגענו לטירה, ומדריכי רייבנקלו פתחו את השער והכניסו אותנו.
אחרי כל ההסברים על הוגוורטס (ויש.. לא חסר.. אין לי כח לפרט...) נכנסנו לאולם הגדול ופרופסור מקגונגל התחילה במיון:

"קאפוט, שירלי"
.... "הפאלפאף!"

"פאי, טובי"
...."רייבנקלו!"

"טיילור, אנבת'"
.... "גריפינדור!"

לא חשבתי אחרת

"בראון, דייויד"
.... "סלית'רין!"

הפרק הקודם